"ויקח אחת מצלעותיו" - עוד זווית

מאת: חגי הופר

בראשית ב21: "ויפל ה' אלהים תרדמה על האדם ויישן ויקח אחת מצלעתיו ויסגר בשר תחתנה"
בראשית ב22: "ויבן ה' אלהים את הצלע אשר לקח מן האדם לאשה ויבאה אל האדם"
מה כבר ניתן לחדש על פסוקים אלה? בכל זאת אנסה.

כידוע, הפירוש המסורתי אומר שצלע זה צד ושאדם הראשון היה אנדרוגינוס (דו צדדי), ממש כדעת היוונים (אפלטון). ואמנם, בכל התנ"ך לא נמצא צלע במשמעות המודרנית ולעומת זאת כצד היא מופיעה רבות. ובכל אופן אני דבק בפירוש לפי המשמעות המודרנית, כלומר צלע כאיבר בגוף (שאחרת התנ"ך היה מפרט יותר).

ואולם, אפשר להציע פירוש אחר, על דרך הדרש, ואפילו הדרש הקיצוני:
שהרי, לפי הקונקורדנציה יש משמעות נוספת למילה צלע והיא – כישלון. כך למשל ב:
תהלים לה15: "ובצלעי שמחו ונאספו נאספו עלי נכים ולא ידעתי קרעו ולא דמו"
תהלים לח18: "כי אני לצלע נכון ומכאובי נגדי תמיד"
איוב יח12: "יהי רעב אנו ואיד נכון לצלעו"
יתכן אם כך לפרש ש'ויבן את הצלע' משמעו שה' הכין לאדם את הדבר בו הוא יכשל, כלומר – האישה, שהגישה לו את פרי עץ הדעת. זה אמנם פירוש מיזוגני, אבל מה לעשות...
מאידך, ניתן לפרש ההפך, שמכל כישלון אפשר לפרוץ לצמיחה חדשה... שהרי משבר הוא גם משבר הלידה, המוביל לחיים חדשים.
דבר זה ניתן ללמוד גם מן העובדה, כי לשורש צל"ע יש משמעות ספיציפית יותר, הידועה מיעקב:
בראשית לב32: "ויזרח לו השמש כאשר עבר את פנואל והוא צלע על ירכו"
והרי צליעתו הובילה למתן בברכה של שמו החדש – ישראל. ואולי זה מעין תיקון לחטא הקדמון...