קוד: חטא גן עדן - גירוש או שילוח - לדעת טוב ורע בתנ"ך
סוג: דיון1
מאת: מורה לתורה משה דין
אל: DAIAN1 @ 013.NET
בראשית פרק ג כתוב (בראשית ג22-24):
(כב) וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֱלֹהִים הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ לָדַעַת טוֹב וָרָע וְעַתָּה פֶּן יִשְׁלַח יָדוֹ וְלָקַח גַּם מֵעֵץ הַחַיִּים וְאָכַל וָחַי לְעֹלָם:
(כג)
וַיְשַׁלְּחֵהוּ יְהֹוָה אֱלֹהִים מִגַּן עֵדֶן לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר לֻקַּח מִשָּׁם:
(כד)
וַיְגָרֶשׁ אֶת הָאָדָם וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם לְגַן עֵדֶן אֶת הַכְּרֻבִים וְאֵת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת לִשְׁמֹר אֶת דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים:
לאחר חטא האדם בפרי עץ-הדעת, נהיה בלב האדם טוב ורע. לכן:
כי את הרשעים מגרשים מגן-עדן, אך הטובים שבנפש האדם שולחו, לאמור, יצאו מרצונם למען אלהים, לכפר באהבתם מחוץ לגן-עדן:
אך אנחנו בני ישראל יצאנו שולחנו מגן-עדן להקים את דבר אלהים גם מחוץ לגן-עדן, ורק כך נביא את הגאולה, ובכך נבוא בעזרת השם בצדקה לגן-עדן.
אכן שולחנו גם בפעם השנית מגן-עדן כאשר נאמר על ארץ מצרים [בספר בראשית פרק יג] כְּגַן יְהֹוָה כְּאֶרֶץ מִצְרַיִם
וכאשר נאמר בספר שמות פרק יב (לג) וַתֶּחֱזַק מִצְרַיִם עַל הָעָם לְמַהֵר לְשַׁלְּחָם מִן הָאָרֶץ כִּי אָמְרוּ כֻּלָּנוּ מֵתִים:
אכן שולחנו בני ישראל מגן-עדן ונגזר עלינו להתמודד מחוץ לגן-עדן עם המגורשים אלה הרשעים שגרש אותם אלהים כאשר נאמר "ויגרש את האדם", אך הדרך שלנו בני ישראל היא להיות אור לגויים, לאמור להשיב את כל העמים לדרך יהוה כאשר כתוב: "בית יעקב לכו ונלכה באור יהוה".
רק אבקש ללבן לכם את דברי כי כאשר אני אומר גויים אז הכוונה לגויים אשר לא יודעים את האל
וכשאני אומר בני ישראל אז הכוונה לכל ההולכים בדרך אלהי ישראל גם אם יש למשל אשה מואביה שקוראים לה רות
שימו לב שקודם כתוב וישלחהו ורק אחר כך כתוב ויגרש
כי הקדוש ברוך הוא אמר "וישלחהו" לכל האדם לכל הרוחות באדם וזאת כדי לתת הזדמנות לכל הרוחות באדם לשמוע בקול אלהים ולצאת בשליחות אלהים מגן-עדן החוצה אך רק רוחות הרשעים שבאדם לא עשו כמצוות אלהים ולא קיבלו את השליחות הזאת לכן אלהים גרש אותם בסוף מגן עדן
שרה אמנו אמרה " גרש" את האמה הזאת
אך אברהם אבינו " שלח" את הגר
ספר בראשית פרק כא ככתוב:
(ט) וַתֵּרֶא שָׂרָה אֶת בֶּן הָגָר הַמִּצְרִית אֲשֶׁר יָלְדָה לְאַבְרָהָם מְצַחֵק:
(י) וַתֹּאמֶר לְאַבְרָהָם --- גָּרֵשׁ --- הָאָמָה הַזֹּאת וְאֶת בְּנָהּ כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן הָאָמָה הַזֹּאת עִם בְּנִי עִם יִצְחָק:
(יא) וַיֵּרַע הַדָּבָר מְאֹד בְּעֵינֵי אַבְרָהָם עַל אוֹדֹת בְּנוֹ:
(יב) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל אַבְרָהָם אַל יֵרַע בְּעֵינֶיךָ עַל הַנַּעַר וְעַל אֲמָתֶךָ כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה שְׁמַע בְּקֹלָהּ כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע:
(יג) וְגַם אֶת בֶּן הָאָמָה לְגוֹי אֲשִׂימֶנּוּ כִּי זַרְעֲךָ הוּא:
(יד) וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיִּקַּח לֶחֶם וְחֵמַת מַיִם וַיִּתֵּן אֶל הָגָר שָׂם עַל שִׁכְמָהּ וְאֶת הַיֶּלֶד --- וַיְשַׁלְּחֶהָ --- וַתֵּלֶךְ וַתֵּתַע בְּמִדְבַּר בְּאֵר שָׁבַע: