קוד: האם הערמה טובה? בתנ"ך
סוג: התאמה1
מאת: חגי הופר
אל:
כאן הערמה מתפרשת כביכול לשלילה, אך הנה במשלי בכל המקומות היא מתפרשת לחיוב:
משלי יב16: "אויל ביום יודע כעסו וכסה קלון ערום"
משלי יב23: "אדם ערום כסה דעת ולב כסילים יקרא אולת"
משלי יג16: "כל ערום יעשה בדעת וכסיל יפרש אולת"
משלי יד8: "חכמת ערום הבין דרכו ואולת כסילים מרמה"
משלי יד15: "פתי יאמין לכל דבר וערום יבין לאשרו"
משלי כב3: "ערום ראה רעה ויסתר ופתיים עברו ונענשו"
משלי כז12: "ערום ראה רעה נסתר פתאים עברו נענשו".
אם כך, האם ערום הוא מעלה חיובית או דבר שלילי?
העניין מופיע גם אצל אפלטון בדיאלוג "היפיאס זוטא", שם אומר היפיאס, שאכיליוס התמים והישר אצל הומרוב באיליאדה טוב מאודיסיוס הערום שבאודיסאה, כפי שמצוטט שם מפי אכיליוס בדברו לאודיסיוס:
"כי כשנאי את שערי-שחת אשנא את הגבר
שדבורו הוא אחד, ואחת מחשבתו שבסתר.
אך אנכי אדבר את-אשר יעשה גם-בפעל".
(כל כתבי אפלטון, כרך א', עמ' 92).
ואילו סוקראטס אומר להיפך והוא אף מוכיח בדרך הגיונית שעדיף הוא מי שמשקר ביודעין ובכוונה (אצלנו יאמר - במזיד) מאשר זה אשר עושה זאת בלא יודעין (בשוגג), כאכיליוס זה, כפי שהוכח.
ובאמת נראה שהשאלה הנשאלת היא מהו טוב? האם זה המוסרי או זה שביכולת? והדבר מזכיר ביותר את הגותו של מקיאוולי, שם השליט הטוב הוא זה הערום דווקא. ועדיין בימינו, כך נראה לי, הערמומיות מתפרשת לכאן ולכאן.