נפילת פנים יחידה

מאת: חגי הופר

אל: hagaihof @ gmail.com

אני שומע דיסק מהרצאות שהתקיימו בשנה שעברה בשבוע הרצאות על התנ"ך במכללת הרצוג (קובץ שיעורים 8), אירוע שנערך כל שנה, ומתוך כל ההרצאות בעיקר מצאה חן בעיניי הרצאתו של פרופ' אוריאל סימון "השומר אחי אנוכי – אנטומיה של רצח אח", על קין. סימון בוחן את הפרק מעיניי קרימינולוג עכשווי, כאשר האמירה הבסיסית של הפרק לדעתו היא שאדם נושא באחריות למרות הנסיבות המקלות, או אי-הצדק שהוא חושב שנעשה לו (בעוד בעצם לא נעשה לו, לקין, אי-צדק, אלא היה צריך להביא מהבכורות, כפי שציינתי פעם. ועתה אוסיף, שכל הפרק גם מבקר את יתרון הבכור, וגם זאת ציינתי פעם תוך מתן דוגמאות שונות).

בכל אופן, הדבר המעניין ביותר שהוא אומר הוא, לדעתי, שהביטוי "נפלו פניך" בפסוק:

בראשית ד6: "ויאמר ה' אל קין למה חרה לך ולמה נפלו פניך",

שנראה כאילו הוא חוזר אינסוף פעמים בתנ"ך, בעצם כאן זו היא הופעתו היחידה!

ניתן להסביר, אם כן, שמתוך הצער ועגמת הנפש נאבדת האמפתיה לאח. וניתן להוסיף ולומר, שלפי עמנואל לוינס, האיסור "לא תרצח" משתקף לנו מפני האחר. והנה כאן עם אבדן הפנים, צלם האנוש, ואולי גם הארת פני האל אליך, נוצר הרצח הראשון (של – לדברי סימון – עובד האלוהים הראשון!).

אך כדאי לציין מקומות אחרים דומים לזאת בכל זאת:

שמואל א א18: "ותאמר תמצא שפחתך חן בעיניך ותלך האשה לדרכה ותאכל ופניה לא היו לה עוד".

נחמיה ב2: "ויאמר לי המלך מדוע פניך רעים ואתה אינך חולה אין זה כי אם רע לב ואירא הרבה מאד".