קוד: פרשת דברים - משה מסביר מהי אמת בתנ"ך
סוג: מאמר
מאת: motinue
אל: motele777 @ gmail.com
מרקוס אורליוס, קיסר רומא משנת 161 לספירה אמר: "תמיד יהי דברך אשר יורך מצפונך, אך דבר נא בטוב לב, בענווה ומתוך דבקות באמת
"
(מרקוס אורליוס, [פילוסוף סטואי וקיסר רומא משנת 161 לספירה], בתוך אדיר כהן (ליקט וערך), ספר הציטטות הגדול, תל אביב 1996, עמ' 123). איני יודע אם הקיסר מרקוס אורליוס שמע על מזמורי תהלים, אבל משוררנו הקדימוֹ ואמר (תהלים טו2): "הוֹלֵךְ תָּמִים וּפֹעֵל צֶדֶק וְדֹבֵר אֱמֶת בִּלְבָבוֹ
"; (תהלים לד14): "נְצֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע וּשְׂפָתֶיךָ מִדַּבֵּר מִרְמָה
".
לכאורה, האמירות בשני המקורות פשוטות וברורות.
למה אני אומר "לכאורה", האין זה כך?
ובכן, נעיין שוב, אומר הקיסר: "אשר יורך מצפונך", "
ומתוך דבקות באמת".
ומשורר תהלים שלנו קובע: "דֹבֵר אֱמֶת בִּלְבָבוֹ
" וגם "נְצֹר לְשׁוֹנְךָ [...] מִדַּבֵּר מִרְמָה
".
באמירות אלה קיימת הנחיה כפולה: מצד אחד מצפון ולב, ומצד שני ביטוי הדבק באמת "כפי שהיא".
כאשר יש התאמה בין תחושת הלב לביטוי הפה, אין כל קושי.
אבל, אם המצפון, או האמת בתוך הלב מורים לבטא אחרת מאשר צמידות ל"אמת הגולמית", מה אז?
דברי משה בפתח פרשת השבוע, פרשת דְּבָרִים, מדגימים מתח זה.
משה בסופו של מסע ארוך. מסע אותו יזם, הניע והוביל במשך למעלה מארבעים שנה. למסע היה יעד ברור: להגיע לארץ כנען.
כעת, העם עומד על סף הכניסה לארץ היעודה. משה לא יעבור את הירדן.משה נפרד, עומד ומדבר אל כל העם: "אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה
" [4].
לפני תחילת דברי משה, מפרט לנו הסופר המקראי את המקום [5] את המועד [6] ואת הנסיבות [7] בהם נישאו דברי משה.
הסופר המקראי גם מקדים לדברי משה את הפסוק: "בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בְּאֶרֶץ מוֹאָב הוֹאִיל מֹשֶׁה בֵּאֵר אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת לֵאמֹר
" [8].
משה "בֵּאֵר אֶת הַתּוֹרָה", לא כתוב סיפר או אמר או הגיד. הסופר המקראי בחר במילה נדירה בותר במקרא, "בֵּאֵר
" [9] ובחירה זו אומרת לנו שדברי משה לא יהיו בבחינת דיווח אובייקטיבי ותו לא.
ולכך אני מוסיף שאלה: למה לא להסתפק בדיווח וצריך גם לבאר?
תשובה אחת לכך מציע ראב"ע: "משה החל לפרש לבנים שנולדו במדבר מה שאירע לאבותיהם, ואמר להם כל המצות, גם עשרת הדברים, ששמעו אבותיהם מפי השם, ישמעום גם הם מפי ציר נאמן" [10].
כלומר, הדור הוא חדש, דור אשר גדל במדבר. דור אשר לא חווה את כל הנפלאות והניסים, ודור זה עומד בפני הגשמת החזון וכניסה לארץ.
זה ברור, אבל עדיין גם לדור החדש אפשר לדווח ולספר למה לבאר, למה לפרש?נבחן את הסוגיה בנושא הראשון שמשה מדבר עליו: "וָאֹמַר אֲלֵכֶם בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר לֹא אוּכַל לְבַדִּי שְׂאֵת אֶתְכֶם: ה' אֱלֹהֵיכֶם הִרְבָּה אֶתְכֶם וְהִנְּכֶם הַיּוֹם כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם לָרֹב: ה' אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵכֶם יֹסֵף עֲלֵיכֶם כָּכֶם אֶלֶף פְּעָמִים וִיבָרֵךְ אֶתְכֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָכֶם: אֵיכָה אֶשָּׂא לְבַדִּי טָרְחֲכֶם וּמַשַּׂאֲכֶם וְרִיבְכֶם
" [11].
משה המנהיג הגדול פותח בתיאור קושי או חולשה שלו בהנהגה: "לֹא אוּכַל לְבַדִּי שְׂאֵת אֶתְכֶם [...] אֵיכָה אֶשָּׂא לְבַדִּי טָרְחֲכֶם וּמַשַּׂאֲכֶם וְרִיבְכֶם
" ובמקביל הוא שוזר ברכה "ה' אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵכֶם יֹסֵף עֲלֵיכֶם כָּכֶם אֶלֶף פְּעָמִים וִיבָרֵךְ אֶתְכֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָכֶ
ם".
האם בתיאור החולשה הוא מדייק, משה רק מדווח?
הפתרון לקושי של משה הוא ביזור המנגנון השיפוטי והאצלת סמכויות, נושא זה מתואר כאן בחומש דברים אבל גם בחומש שמות, האם התיאור דומה?
אכן, תוכן או ארגון הרפורמה הניהולית-שיפוטית זהה בחומש שמות וגם בחומש דברים.
מיהם "עובדי הממשל" החדשים?
בחומש שמות כתוב: "וַיִּבְחַר מֹשֶׁה אַנְשֵׁי חַיִל מִכָּל יִשְׂרָאֵל וַיִּתֵּן אֹתָם רָאשִׁים עַל הָעָם שָׂרֵי אֲלָפִים שָׂרֵי מֵאוֹת שָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת" [12].
ובפרשת השבוע: "וָאֶקַּח אֶת רָאשֵׁי שִׁבְטֵיכֶם אֲנָשִׁים חֲכָמִים וִידֻעִים וָאֶתֵּן אֹתָם רָאשִׁים עֲלֵיכֶם שָׂרֵי אֲלָפִים וְשָׂרֵי מֵאוֹת וְשָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת
" [13].
אֶת הַדָּבָר הַקָּשֶׁה יְבִיאוּן אֶל מֹשֶׁה" [14]; "
וְהַדָּבָר אֲשֶׁר יִקְשֶׁה מִכֶּם תַּקְרִבוּן אֵלַי וּשְׁמַעְתִּיו" [15].
תיאור המבנה והארגון של הרפורמה דומה בשני המקורות, בחומש שמות וגם בחומש דברים.
אבל, בכך מסתיים הדמיון.נבחן כעת את ההבדלים.
בחומש שמות מסופר שרעיון ביזור המנגנון השיפוטי עלה בראשו של יתרו. חותן משה ראה כיצד משה מותש בהיותו מוקד יחיד להנהגה ולשפיטה. יתרו מציע ביזור והאצלת סמכויות. משה מקשיב ומממש את הרעיון [16].
ובכן, האם משה אינו מדייק? נכון, הוא אינו מדייק.
בחומש שמות השיח הוא בין יתרו לבין משה בלבד, העם אינו שותף לזיהוי הקושי וגם לא להצעת הרפורמה.
בפרשת השבוע, פרשת דברים, מציב משה את העם במרכז הבמה. העם מתואר כבן שיח ישיר להחלטות על ההתארגנות חדשה של המינהל: "הָבוּ לָכֶם אֲנָשִׁים חֲכָמִים וּנְבֹנִים וִידֻעִים לְשִׁבְטֵיכֶם וַאֲשִׂימֵם בְּרָאשֵׁיכֶם. וַתַּעֲנוּ אֹתִי וַתֹּאמְרוּ טוֹב הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ לַעֲשׂוֹת
" [17].
בהשוואה עולים, לפחות, שני אי-דיוקים או שינויים: לעומת יתרו היוזם בחומש שמות, משה יוזם בחומש דברים; לעומת שיח בין משה ליתרו בחומש שמות מתואר שיח בין משה לעם בחומש דברים.
הבדלים אלה ניתן לתאר כהבדלים ארגוניים – טכניים.
אבל, נוסף להבדלים האלה, קיים שוני נוסף, הרבה יותר משמעותי.
סיפור הרפורמה המשפטית מסתיים, בחומש שמות, בהתארגנות המעשית ובסיום תפקידו של יתרו: "וַיְשַׁלַּח מֹשֶׁה אֶת חֹתְנוֹ וַיֵּלֶךְ לוֹ אֶל אַרְצוֹ
" [18].
בסיפורו של משה על הרפורמה במנגנון השיפוטי בפרשת השבוע, מצרף משה הנחיות ערכיות לדרך ההתנהלות של ההנהגה המשפטית: "וָאֲצַוֶּה אֶת שֹׁפְטֵיכֶם בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר שָׁמֹעַ בֵּין אֲחֵיכֶם וּשְׁפַטְתֶּם צֶדֶק בֵּין אִישׁ וּבֵין אָחִיו וּבֵין גֵּרוֹ. לֹא תַכִּירוּ פָנִים בַּמִּשְׁפָּט כַּקָּטֹן כַּגָּדֹל תִּשְׁמָעוּן לֹא תָגוּרוּ מִפְּנֵי אִישׁ כִּי הַמִּשְׁפָּט לֵאלֹהִים הוּא
" [19].
איך ניתן להבין שינויים אלה, האם משה אינו זוכר? הרי הוא היה מעורב אישית בכך!
בואו ונקשיב להרהורי משה עצמו.
"אני משה, איני זוכר, אינכם מתביישים אפילו להעלות הרהור כזה?
אמנם איני עול ימים, אבל גם בהסכמתי המאולצת לקבל את תפקיד המנהיג, לפני למעלה מארבעים שנה, לא הייתי כבר בן תשחורת.
אבל אני זוכר היטב, כאילו זה קרה היום. אינכם מאמינים לי? חפשו היטב ותמצאו שזה כתוב שחור על גבי לבן (דברים לד7): "לֹא כָהֲתָה עֵינוֹ וְלֹא נָס לֵחֹה
".
ובוודאי שהייתי מעורב, ועוד איך מעורב.
אבל, כעת, על סף הכניסה לארץ היעודה, מי הם אלה הניצבים לפני ועושים עצמם כמקשיבים לי?
אלה יודעים משהו, זוכרים משהו? הרי הם כולם נולדו במדבר.
אז אני צריך לברור היטב את מילותי.
לספר להם על יתרו? אמנם חותני היה איש חכם ונבון. אבל, השם שלו בכלל אומר משהו לעומדים לפני בחוסר סבלנות? אז זה מה שחשוב כעת, להזכיר להם, את יתרו?
וגם להוסיף שאבות-אבותיהם לא היו שותפים כלל לתהליך? חסרה להם ביקורת על אבותיהם ואימותיהם, בלי המידע הזה?
לא. אני צריך להסתכל קדימה, על העתיד שלהם, של אותם ילידי המדבר שהולכים אל הלא נודע.
אני חייב לנסות שוב, מי יודע בפעם הכמה: לעורר בהם רוח של אחריות, רוח של אמונה.
ולכן, לא בגלל שכחה או רצון לעוות את ההיסטוריה [21]. להיפך, בגלל שיקול זה אני אומר להם שאבותיהם היו שותפים. אולי, רק אולי, זה יעורר גם בהם רצון ליטול חלק ותפקיד באחריות להנהגת העם.
ולא פחות חשוב, גם אוסיף להם, פעם נוספת, בתקווה שאולי זה יעזור, שבעל משרה ציבורית צריך להיות איש ישר ורודף צדק ושלום.
ואם שמעתם על
אחד מהנגב צח,
שלא בדיוק נהג כך,
באמת שאני ניסיתי" [22].
כך הרהר משה והתחיל לדבר.
[1] מרקוס אורליוס, [פילוסוף סטואי וקיסר רומא משנת 161 לספירה], בתוך אדיר כהן (ליקט וערך), ספר הציטטות הגדול, תל אביב1996, עמ' 123.
[2] תהלים טו, ב.
[3] תהלים לד, יד.
[4] דברים א, א.
[5] "אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה מוֹל סוּף בֵּין פָּארָן וּבֵין תֹּפֶל וְלָבָן וַחֲצֵרֹת וְדִי זָהָב" (דברים א, א). "בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בְּאֶרֶץ מוֹאָב הוֹאִיל מֹשֶׁה בֵּאֵר אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת לֵאמֹר" (שם, ה).
[6] "וַיְהִי בְּאַרְבָּעִים שָׁנָה בְּעַשְׁתֵּי עָשָׂר חֹדֶשׁ בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֹתוֹ אֲלֵהֶם" (דברים א, ג).
[7] "אַחֲרֵי הַכֹּתוֹ אֵת סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר יוֹשֵׁב בְּחֶשְׁבּוֹן וְאֵת עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן אֲשֶׁר יוֹשֵׁב בְּעַשְׁתָּרֹת בְּאֶדְרֶעִי, (שם, ד).
[8] שם, ה.
[9] פועל נדיר ביותר במקרא, מופיע רק פעם אחת נוספת, גם-כן בחומש דברים: "וְכָתַבְתָּ עַל הָאֲבָנִים אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת בַּאֵר הֵיטֵב" (דברים כז, ח).
[10] ראב"ע על אתר.
[11] דברים א, ט–יב
[12] שמות יח, כה.
[13] דברים א, טו.
[14] שמות יח, כו.
[15] דברים א, יז.
[16] "וַיֹּאמֶר חֹתֵן מֹשֶׁה אֵלָיו לֹא טוֹב הַדָּבָר אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה [...] עַתָּה שְׁמַע בְּקֹלִי אִיעָצְךָ [...] וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל הָעָם אַנְשֵׁי חַיִל יִרְאֵי אֱלֹהִים אַנְשֵׁי אֱמֶת שֹׂנְאֵי בָצַע [...] וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה לְקוֹל חֹתְנוֹ וַיַּעַשׂ כֹּל אֲשֶׁר אָמָר" (שמות יח, ז–כד).
[17] דברים א, יג–יד.
[18] שמות יח, כז.
[19] דברים א, טז–יז.
[21] תיאור היסטוריה אינו משקף מה "באמת" קרה אלא מה שהמתאר מניח שקרה או מה שלדעתו כדאי לפרסם, ובמקרה הטוב מה משמעותי בעיניו לפרסם.
תיאור העבר הוא דבר מסובך, אפילו היום כאשר מצלמים ויש גם תמונות מתעדות. אשתקד פורסם בתקשורת: יש הטוענים שהתמונה בה נראה ניל ארמסטרונג עומד על הירח, דגל ארה"ב מתנופף לידו והוא מצהיר: "צעד קטן לאדם וצעד ענק לאנושות", היא תמונה מבוימת שלא צולמה כלל על הירח, אלא באולפן סודי במדבריות נבאדה בארה"ב!
גם בארץ יש מקרה דומה. מפורסמת היא התמונה בה עומדים אנשים בחולות. כתוב שהתמונה מתארת את הגרלת המגרשים לקראת הקמת אחוזת-בית, לימים, תל אביב. יש הטוענים שהתמונה אינה מתארת הגרלה אלא סיור בחולות, או אפילו רק התקבצות מקרית שם.
[22] מדרש מקורי, מאטעלע.