פרשת ויצא: סולם להצלחה, תשס"ט / מוטי לקסמן
פרשת השבוע, פרשת "וַיֵּצֵא" נפתחת בתנועת יעקב מזרחה בהנחיית אימו [1] ובברכת אביו [2].
כלומר, פשר תנועת יעקב מזרחה, בתחילת פרשת השבוע, מפורט בפרשת השבוע שעבר.
הפעם נתמקד בלשון הכתוב כדי להציע כוון אחר להמשך הכתוב.
בסיפור החותם את הפרשה הקודמת, פרשת "תּוֹלְדֹת", מתוארת דמותו של יעקב כאישיות מופעלת שמונעת בעיקר על-ידי האם הגדולה, רבקה.
יחס זה מבוטא גם בנוסח הכתוב.
לאחר שרבקה מגלה את כוונת אישהּ יצחק לברך את בנו האהוב עשיו, היא מנחה את יעקב לפעול:
"וְעַתָּה בְנִי שְׁמַע בְּקֹלִי לַאֲשֶׁר אֲנִי מְצַוָּה אֹתָךְ" (בראשית כז, ח). נוסח דומה חוזר לאחר שיעקב מביע חשש שאביו, יצחק, יגלה את תרמית העמדת הפנים: "וַתֹּאמֶר לוֹ אִמּוֹ עָלַי קִלְלָתְךָ בְּנִי אַךְ שְׁמַע בְּקֹלִי וְלֵךְ קַח לִי" (שם, יג). בשתי האמירות של רבקה בולטת הדרישה לציות מלא, אך בעוד שבאמירה הראשונה יש הנחייה כללית, הרי באמירה השנייה מבוטאת הנחיית-פעולה מוגדרת היטב: "וְלֵךְ קַח לִי".
הכתוב מספר שיעקב פעל בדיוק כמצווה, הלך בהתאם ל-"וְלֵךְ", לקח בהתאם ל- "קַח" והביא לאם הגדולה בהתאם ל- "קַח לִי" [3].
ילד של האימא, בבחינת "אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים" (בראשית כה, כז).
נוסח זה של הנחיית-פעולה, הדורשת ציות, מופיע גם בשלישית לאחר שנודע שעשיו מתוסכל ומלא כעס, שעלול להניעו לפגוע ביעקב, בעקבות "גניבת" ברכת האב יצחק: "וְעַתָּה בְנִי שְׁמַע בְּקֹלִי וְקוּם בְּרַח לְךָ אֶל לָבָן אָחִי חָרָנָה" (בראשית כז, מג).
"קוּם בְּרַח לְךָ" מצווה האם.
אלא שהפעם שומע יעקב הנחייה נוספת, מפי האב יצחק: "וַיִּשְׁלַח יִצְחָק אֶת יַעֲקֹב" (בראשית כח, ה).
והתוצאה, יעקב אינו בורח, מסקנתו מדברי אביו ואימו מתממשת בהליכה: "וַיִּשְׁמַע יַעֲקֹב אֶל אָבִיו וְאֶל אִמּוֹ וַיֵּלֶךְ פַּדֶּנָה אֲרָם" (שם, ז) [4].
תשאלו, האם יש הבדל בין הנחיית האם להנחיית האב, הרי בשני המקרים היוזמה אינה של יעקב. נכון, ובכל-זאת, נראה לי, שהעדר תיאור של מנוסה או בריחה, ניתן להבין גם כתחילת שינוי בהתנהלות יעקב.
שינוי זה, ניכר עוד יותר, לטעמי, בפתיחת פרשת השבוע: "וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיֵּלֶךְ חָרָנָה" (ברא' כח, י). הנה נוסף פועל חדש, שלא הופיע בניסוחים הקודמים.
איך ניתן להבין זאת?
הפועל "יצא" עשוי להתייחס לשני כוונים "לצאת מ" או "לצאת לקראת". בפתיחת פרשת השבוע, הפועל "יצא" מתייחס, לפי הבנתנו, לנטישה, להרחקות במובן "לצאת מ".
יעקב מתחיל להתרחק ממשפחת המוצא שלו, מחיבוק האם הגדולה וגם מקרבת האב, הוא יוצא מתחום השפעתם, ומתחיל לנוע בעולם כאדם בוגר [5].
לאחר ההודעה על תנועתו של יעקב, מופיע הביטוי: "וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ" (שם, יא).
מה הוא המובן של "וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם"?
רש"י, וגם פרשנים אחרים מבינים ביטוי זה, בעקבות מדרש: תיקן תפילת ערבית [6].
אנו רוצים להדגיש שני דברים: א. הפועל מנוסח במשקל קל, של הפועל, כלומר, יעקב יצא מן הקן החמים והוא מתחיל ליזום, הוא פוגע. ב. "וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם", מתי פוגעים במשהו [7]? כאשר מכוונים ומתכוונים למטרה או ליעד. כלומר אי-אפשר לפגוע ביעד אם לא ערוכים ומתארגנים אליו. מכל המקומות האפשריים ליעקב הוא פגע במקום המתאים לו ללינת לילה, יעקב בחר!
לאחר שיעקב בחר את המקום, הוא נרדם וחולם חלום: "וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ" (ברא' טז, יב).
חלום מיוחד ביותר, חלום שיש בו גם מעין התגלות או חזיון.
בחלום זה מופיע "סֻלָּם", מילה שהיא יחידאית במקרא, ובשל כך היא מעוררת פירושים אפשריים אחדים.
פירוש אחד מבין במילה "סֻלָּם" גישור בין שמיים וארץ, בבחינת עליית תפילה של אדם, וירידת התשועה לה הוא זקוק [8]. פירוש אחר מבין בכך סמל להשגחה העליונה למען האדם המאמין [9].
כוון נוסף רואה בסולם, ובמלאכים העולים ויורדים בו "מטפורה ל'דרך' בין הגלות (באשר היא) לבין 'הארץ המובטחת', שהלכו ועוד ילכו בה אבותינו, הלוך ושוב" [10].
המשותף בין כל הפרשנויות האלה הוא ההקשר האמוני והלאומי.
אנו רוצים להציע כוון נוסף.
בדיון בפרשת השבוע עסקנו בעיקר בהיבט האישי של יעקב. נראה לנו שגם החלום והסולם בו יכולים להתאים לכך. כלומר, אנו רוצים להוסיף פרשנות שמוקדה הוא אישי, לא לאומי ולא אמוני, ה"סֻלָּם" כמסמל מצב אישי ואנושי.
יעקב זה עתה נטש את בית הוריו, את קן גידולו והוא עומד על סף של מציאות חדשה, בה הוא יכול להתפתח ולהמריא או להחליק וליפול.
והוא חולם חלום. הוא בתחתית ה"סֻלָּם", לכן המלאכים מתחילים מלמטה: "וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ". המלאכים מתחילים בעליה, לכן הם למטה, אבל הם עולים אל ראש הסולם. גם יעקב מצוי בראשית "סֻלָּם" ההתפתחות שלו, בראשית דרכו בעולם כבוגר. הוא יכול לעלות ולהתפתח. אבל המלאכים גם יורדים, ליעקב, גם לכל אדם בנסיקה מעלה יש אפשרות של צניחה מטה...
הנסיקה, ההתרוממות, ההתפתחות של האדם תלויה קודם-כל באמונה, באמונה בכוחו, ביכולתו.
כל עוד אדם מציב לעצמו יעדים ריאליים, ואם הוא פועל באמונה להגשמתם, סיכוי רב שאכן יעלה ויפרח.
איבוד אמונה, שקיעה באכזבה בייאוש, יצניח את האדם מטה-מטה...
יעקב מקבל את ברכת האל, אם הוא לא יאמין ולא יפעל הברכה תהיה ריקה. אם ליבו יתמלא אמונה באל ובכוחו הוא, הוא יצליח ויעלה.
אכן, במפגש הראשון עם הרועים, בו הוא מסיט אבן מעל פי הבאר שרק רועים אחדים מסוגלים להסיטה [11], מורה שהוא מטפס ב"סֻלָּם"!
ומאטעלע אומר:
בן אדם,
"סֻלָּם" לעליה
ניצב תמיד,
אמונה ופעולה
יעלוך בו.
הארות ומראה מקום
[1] לנוס מאימת עשיו הזועם (בראשית כז, מג–מה).
[2] למצוא כלה ממשפחת המוצא של האם, רבקה; בחרן, ב"פַּדֶּנָה אֲרָם" (בראשית כח, א–ד).
[3] "וַיֵּלֶךְ וַיִּקַּח וַיָּבֵא לְאִמּוֹ" בראשית כז, יד).
[4] בכוון הפוך להליכת סבו הגדול, אברם, בעקבות הצו האלוהי: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ" (בראשית יב, א).
[5] משמעות זו נדונה כבר, באופן אחר בדברי: "יעקב התם מתפתח לאדם", תשס"ז באתר http://www.notes.co.il/moti
[6] ויפגע - כמו (יהושע טז ז) ופגע ביריחו, (שם יט יא) ופגע בדבשת. ורבותינו פירשו לשון תפלה כמו (ירמיה ז טז) ואל תפגע בי, ולמדנו שתקן תפלת ערבית. ושנה הכתוב ולא כתב ויתפלל, ללמדך שקפצה לו הארץ, כמו שמפורש בפרק גיד הנשה (חולין צא ב) (רש"י לבראשית כח, יא)
[7] פגיעה לא במובן גרימת נזק אלא במובן קליעה למטרה.
[8] "ודרך סלם להיות סמל [...] וה"ר שלמה הספרדי אמר כי סלם רמז לנשמה העליונה. ומלאכי אלהים. מחשבות החכמה. ויאמר ר' ישועה, כי טעם סולם שעלתה בו תפלתו, וירדה ישועתו מן השמים" (ראב"ע על אתר).
[9] "הראהו בחלום הנבואה כי כל הנעשה בארץ נעשה על ידי המלאכים והכל בגזרת עליון עליהם, כי מלאכי אלהים אשר שלח ה' להתהלך בארץ לא יעשו קטנה או גדולה עד שובם להתיצב על אדון כל הארץ [...] והראהו כי הוא יתברך נצב על הסלם ומבטיחו ליעקב בהבטחה גדולה, להודיע שהוא לא יהיה ביד המלאכים אבל יהיה חלק ה' ויהיה עמו תמיד" (רמב"ן על אתר).
ובאופן דומה: "המלאכים העולים והיורדים בו [בסולם] באופן תמידי הופכים אותו גם לסמל של ערנותו ושליטתו המוחלטת של ה' על כל מה שמתרחש עלי אדמות" (ח' כהן, "המוטיב הספרותי של סלם יעקב" בתוך י' בן-טולילה [עורך] שי להדסה, מחקרים בלשון העברית ובלשונות היהודים, באר שבע תשנ"ז, עמ' 26.
[10] י' פלג, "מהו הסולם שראה יעקב בחלומו?", שנתון לחקר המקרא ומזרח הקדום, יד, תשס"ז, עמ' 20.
[11] "וַיֹּאמְרוּ לֹא נוּכַל עַד אֲשֶׁר יֵאָסְפוּ כָּל הָעֲדָרִים וְגָלֲלוּ אֶת הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר וְהִשְׁקִינוּ הַצֹּאן: עוֹדֶנּוּ מְדַבֵּר עִמָּם וְרָחֵל בָּאָה עִם הַצֹּאן אֲשֶׁר לְאָבִיהָ כִּי רֹעָה הִוא:וַיְהִי כַּאֲשֶׁר רָאָה יַעֲקֹב אֶת רָחֵל בַּת לָבָן אֲחִי אִמּוֹ וְאֶת צֹאן לָבָן אֲחִי אִמּוֹ וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב וַיָּגֶל אֶת הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר וַיַּשְׁקְ אֶת צֹאן לָבָן אֲחִי אִמּוֹ" (בראשית כט, ח–י).