קוד: ה' מחליט לא להעניש עוד את האנושות יחד עם שאר היקום בתנ"ך
סוג: תוכן1
מאת: דוד אקסלרוד
אל:
(כ) וַיִּבֶן נֹחַ מִזְבֵּחַ לַה' וַיִּקַּח מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהוֹרָה וּמִכֹּל הָעוֹף הַטָּהֹר וַיַּעַל עֹלֹת בַּמִּזְבֵּחַ: (כא) וַיָּרַח ה' אֶת רֵיחַ הַנִּיחֹחַ וַיֹּאמֶר ה' אֶל לִבּוֹ לֹא אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד אֶת הָאֲדָמָה בַּעֲבוּר הָאָדָם כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו וְלֹא אֹסִף עוֹד לְהַכּוֹת אֶת כָּל חַי כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי:
ההחלטה של ה' היא לא בכך שאדם לא יהיה עוד בר ענישה פרטית או קבוצתית, אלא בכך שלא תעשה הענישה יחד עם שאר היקום. אך על כל פנים, פסוק זה נשמע כשינוי מדיניות, אם לא חרטה על גישה קודמת.
אם נאמר ש"אדם" כאן משמש במובן "אנושות" כמו" אֶמְחֶה אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר בָּרָאתִי" - הרי הכוונה כאן מין האדם, ו"נְּעֻרָיו" בהתאם הם נעוריה של האנושות, משמעות הפסוק תשתנה ויעלם הטעם של החרטה - לא אסף לקלל עוד את האדמה בעבור האנושות כי יצר לב האנושות רע בתחילת התפתחותו (נעוריו), ולא יהיה עוד צורך להכות את כל חי כאשר עשיתי".
ירמיהו לב
30: "
כִּי הָיוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל וּבְנֵי יְהוּדָה אַךְ עֹשִׂים הָרַע בְּעֵינַי
מִנְּעֻרֹתֵיהֶם כִּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל אַךְ מַכְעִסִים אֹתִי בְּמַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם נְאֻם ה'
" -
"מנערתיהם" כאן בבירור לא גיל צעיר של אדם מסוים אלא תחילת היסטוריה של בני ישראל ובני יהודה.
ירמיהו כב21: "
דִּבַּרְתִּי אֵלַיִךְ בְּשַׁלְוֹתַיִךְ אָמַרְתְּ לֹא אֶשְׁמָע זֶה דַרְכֵּךְ מ
ִנְּעוּרַיִךְ כִּי לֹא שָׁמַעַתְּ בְּקוֹלִי
":- הפניה כאן "את" (אליך) מפנת לשבט יהודה ולא לאדם מסוים, ושוב "נעוריך" אין משמעותו "מגיל צעיר" אלא מהתחלת ההיסטוריה.
ובכן, גם אצלנו, ...לֹא אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד אֶת הָאֲדָמָה בַּעֲבוּר הָאָדָם כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו... אינו חרטה אלא קביעת עובדה - היצר של האנושות רע מהתחלת התפתחותו, לכן בהמשך לא יהיה עוד צורך לענישה כזו.