תוספת ל: בראשית י

מאת: motinue

אל: motinue @ gmail.com

בראשית פרק י: המשרד לרישום אוכלוסין פועל במלוא הקיטור / מוטי לקסמן מהומה בנתיבי עליון, התרגשות רבה. חונכים את משרד הפנים הקוסמי, את היחידה לרישום אוכלוסין. ההודעה הופצה במהירות הברק, ובקולו העז של הרעם: "נא להגיע למשרד כדי להירשם ולקבל תעודות זהות ואזרח, כדי שכל אחד יידע מיהו מהו ולאן הוא שייך". ראשון מיהר להתייצב יֶפֶת, אחריו שבעת בניו: גֹּמֶר וּמָגוֹג וּמָדַי וְיָוָן וְתֻבָל וּמֶשֶׁךְ וְתִירָס, אשר הפליגו לארצות הים ("מֵאֵלֶּה נִפְרְדוּ אִיֵּי הַגּוֹיִם בְּאַרְצֹתָם אִישׁ לִלְשֹׁנוֹ לְמִשְׁפְּחֹתָם בְּגוֹיֵהֶם" (בר' י, ה). אין זה מפליא שיֶפֶת ובניו הגיעו ראשונים? הלא הם נשאו ברגליהם את תחרויות האולימפיאדה שיתקיימו ביוון... עם-זאת, רק שניים מבני יֶפֶת גרמו נחת לאביהם והולידו לו נכדים: גֹּמֶר הוליד את אַשְׁכֲּנַז וְרִיפַת וְתֹגַרְמָה; יָוָן הוליד את אֱלִישָׁה וְתַרְשִׁישׁ כִּתִּים וְדֹדָנִים, אכן, שבעה נכדים כנגד שבעה בנים, שיש להם רגל באירופה וגם באפריקה. גם אזרחותם הייתה מגוונת מאוד: "ושם מדינותיהם אפריקי גרמניא ותמדיי ומקדוניא ויתיניא ואוסיא ותרקי" (כתר יונתן לבר' י, ב). בכל-אופן, לסב המייסד הייתה זכות גדולה: "יַפְתְּ אֱלֹהִים לְיֶפֶת וְיִשְׁכֹּן בְּאָהֳלֵי שֵׁם" (בר' ט, כז). ועל בסיס זכות זו, "רבן שמעון בן גמליאל אומר אף בספרים לא התירו שיכתבו אלא יונית. [...]דבריו של יפת יהיו באהלי שם" (בבלי, מגילה ט, ב). עוד אלה מסיימים את קבלת תעודות הזהות והדרכונים, וכבר בא נדחק, להוט ומזיע חָם [ייתכן והוא התרחק בחפזה ובהתרגשות רבה מאביו השיכור "וַיַּרְא חָם אֲבִי כְנַעַן אֵת עֶרְוַת אָבִיו וַיַּגֵּד לִשְׁנֵי אֶחָיו בַּחוּץ"(בר' ט, כב)]. בכל-אופן, למשרדי הרישום הוא הגיע עם ארבעת בניו: כּוּשׁ וּמִצְרַיִם וּפוּט וּכְנָעַן. אמנם היו לחָם רק ארבעה בנים אבל שלושה מהם (כּוּשׁ וּמִצְרַיִם וּכְנָעַן) זיכו אותו בעשרים וחמישה נכדים (בר' י, ו–ז, יג–יח) ואף בשלושה נינים (שְׁבָא וּדְדָן, פְּלִשְׁתִּים). כל בני החבורה המגוונת הזו התחילו להתיישב במדינות "עַרְבַיָא וּמִצְרַיִם וְאַלִיחְרוֹק וּכְנָעַן" (יונתן לבר' י, ו), והתבססו ברחבי ארץ ישראל "מִצִּידֹן בֹּאֲכָה גְרָרָה עַד עַזָּה בֹּאֲכָה סְדֹמָה וַעֲמֹרָה" (שם, יט). הסקירה אינה מלאה, כי לא תארנו את נִמְרֹד, בנו של כוש ונכדו של חם, בו נדון בסיום הדיון במסמכי המשרד לרישום אוכלוסין. בכל-אופן, גם שֵׁם התייצב לרישום מלווה בחמשת בניו עֵילָם וְאַשּׁוּר וְאַרְפַּכְשַׁד וְלוּד וַאֲרָם. גם בניו של שֵׁם לא מיהרו להוליד לו נכדים, ורק אַרְפַּכְשַׁד וַאֲרָם מילאו את מצוות "פְּרוּ וּרְבוּ" והולידו חמישה נכדים: עוּץ וְחוּל וְגֶתֶר וָמַשׁ, וְשֶׁלַח. הנכד שֶׁלַח הוליד רק צאצא אחד אֶת עֵבֶר. נין זה הוליד רק שני בנים את פֶּלֶג ואת יָקְטָן. ודווקא האח הקטן הציף את העולם בשלושה עשר בנים (שם, כו–כט), דבר שגרר מיד הקמת שירותי רווחה וסעד. בהחלטה זו היה משקל מכריע לנִמְרֹד. כן, זה אותו נִמְרֹד בנו של כּוּשׁ שדחינו את הדיון בו לאחר השלמת תיאור הרישום במשרד לרישום אוכלוסין. מדוע אנו דנים בו רק עתה? ראשית, כי לנִמְרֹד הייתה מעורבות ישירה בהקמה לא רק של שירותי רווחה וסעד אלא בכל מוסדות העיר והמדינה, והכתובים מוכיחים זאת: "הוא החל להיות מושל בגבורתו על האנשים, והוא המולך תחילה, כי עד ימיו לא היו מלחמות ולא מלך מלך, וגבר תחילה על אנשי בבל עד שמלך עליהם, ואחר כן יצא אל אשור ועשה כרצונו והגדיל, ובנה שם ערים בצורות בתקפו ובגבורתו" (רמב"ן לבר' י, ט). גם רד"ק מבין זאת כך: "החל להראות גבורתו באומה אחת או באומות, לכבשם תחתיו ולהיות מלך עליהם. כי עד שקם הוא, לא היה אדם שמלאו לבו בגבורתו למשול על עם" (רד"ק לבר' י, ח). דברי רמב"ן ורד"ק מתייחסים לפסוק "הוּא הָיָה גִבֹּר צַיִד לִפְנֵי ה' עַל כֵּן יֵאָמַר כְּנִמְרֹד גִּבּוֹר צַיִד לִפְנֵי ה'" (בר' י, ט). לא כל הפרשנים מסכימים להבנתו של רמב"ן פסוקים אלה. רש"י סבור שגיבור משמעו "להמריד כל העולם על הקב"ה" (רש"י לבר' י, ח). גם יוסף בכור שור הולך בעקבות רש"י וטוען: "העיז פניו ולא נכנע , ועל כך יאמר על כל עז פנים: זה כנמרוד שלא קיבל תוכחתו של הקדוש ברוך הוא, אלא מעיז פניו, והיה מלסטם הבריות" (בכור שור לבר' י, ח). ראב"ע מצד אחד חריף בהתייחסותו, בעקיפין, להבנת רש"י: "אל תבקש טעם לכל השמות, אם לא נכתב" (ראב"ע לבר' י, ח), מצד שני גם הוא מעלה הבנה מדרשית על השם נמרוד: "והוא החל להראות גבורות בני אדם על החיות, כי היה גיבור ציד. וטעם לפני ד'. שהיה בונה מזבחות ומעלה אותם החיות עולה לשם, וזו דרך הפשט" (שם, שם). הבנה דומה מעלה גם רד"ק: "שהתגבר גם כן על החיות הרעות, לצוד אותם בגבורתו ובתחבולותיו, עד שתמהו בני אדם עליו, איך יכול עליהם, עד שהיה משל בפי האנשים" (רד"ק לבר' י, ח). רלב"ג מצרף את המשמעויות: "שהוא החל לרדוף אחר השררה והניצוח, לחשבו שהטוב יהיה הכבוד והניצוח, והרע [...] היה גיבור לצוד אנשים ולהכניעם תחתיו [...] ולא נשמר מעשות חמס בפרהסיא לפני השם יתעלה" (רלב"ג לבר' י, ח). שאלה מעניינת היא מדוע נמרוד, המתואר כגיבור, מעורר פרשנויות כה שונות זו מזו? האם זה בגלל שגיבור במובן כוחני-שלטוני אינו חביב על פרשנים מסוימים? אולי. בכל-אופן, טראומת המבול חלפה. האנושות התאוששה, והחלה להתפתח החברה האנושית על כל המורכבות שבה. ואם הפלגתי מעט במלים ובהרבה דמיון, אל תלינו עלי כי בפרק זה הרי מוזכר "פֶּלֶג כִּי בְיָמָיו נִפְלְגָה הָאָרֶץ" שבימיו "נתבלבלו הלשונות" (רש"י לבר' י, כה). אז גם לשוני פנתה לשבילים צדדיים, אבל על כך יכול לדרוש דין וחשבון רק מבקר המדינה...