דברים אחדים על "דברים אחדים"

מאת: חגי הופר

בראשית פרק יא, פסוק א:
וַיְהִי כָל-הָאָרֶץ, שָׂפָה אֶחָת, וּדְבָרִים, אֲחָדִים.

רש"י:
"שפה אחת - לשון הקודש
ודברים אחדים - באו בעצה אחת ואמרו לא כל הימנו שיבור לו את העליונים נעלה לרקיע ונעשה עמו מלחמה, ד"א על יחידו של עולם ד"א ודברים אחדים (ס"א דברים חדים) אמרו אחת לאלף ותרנ"ו שנים הרקיע מתמוטט כשם שעשה בימי המבול בואו ונעשה לו סמוכות (ב"ר)".

אם כך, רש"י בפירושו הראשון מפרש "דברים אחדים" – בעצה אחת, כאילו היה כתוב 'דברים אחידים'. היו להם מוסכמות חברתיות ברורות אפשר לומר...

אבן עזרא:
"וטעם דברים אחדים בעבור שימצא היום בכל לשון דברים שלא יבינום כל אנשי הלשון ובימים ההם דברי חכם וכסיל היו אחדים והם רבים מגזרת אחד".

כלומר, האבן העזרא – לפי הבנתי ואולי אני טועה – מבין כאילו היה כתוב 'דברים מאוחדים' של החכם והכסיל, או אפילו במשמע של 'דברים מעטים'; שלא הייתה השפה אז מפותחת די צרכה כך שלא היה הבדל בין דברי חכם וכסיל, שהרי החכמים משתמשים בלשון חכמים ולעיתים בלשון 'מפוצצת' בלשון לעז, שלא כל-אחד מבין, אבל בראשית זה לא היה כך אלא השפה הייתה פשוטה יותר.

ולדעתי ניתן לאחד את שתי הפירושים האלה, שכן השפה הפשוטה היא 'המכנה המשותף הנמוך ביותר' ולכך ודאי כולם מסכימים. המחלוקת מתחילה עם התתפתחות והפצת החכמה. וכן אנו רואים גם ביהדות, היכן שיש חכמים – ישנה גם מחלוקת. וכל זה הוא לברכה, שלכך התכוון האלוהים מלכתחילה.

ועוד דבר:
קראתי ב'שיחות על פרשת השבוע' של ישעיהו ליבוביץ', שהוא אומר שחטא מגדל בבל זהה לחטא הטוטליטריזם והקונפורמיזם ועל כן הוא יוצא גם נגד הרעיון של משטר מאחד כלל-עולמי. אך אני איני מסכים למסקנתו, שהרי גם בתנ"ך חזיון אחרית הימים הוא מאוחד – כל העמים ינהרו אל ציון, המשיח ימשול מים עד ים וה' יהיה אחד ושמו אחד. אמנם אנחנו לא במצב הזה, אך גם אנו יכולים לחתור לכך. ודוגמא לכך לדעתי הוא האו"ם, שהוא רעיון מבורך, תוצאת מלחמת העולם ובידו למנוע מלחמות מיותרות בין עמים שונים. אך כמובן הברכה בו מצויה רק כל עוד הוא משמר את הרב תרבותיות העולמית, שהיא ברכה בפני עצמה. וכך גם יש לנו שפה בינלאומית, האנגלית, העוזרת לנו לתקשר עם בני עם אחר ובכך מעשירה אותנו (בעבר הייתה זו הלטינית, שבה נכתבו כל הספרים החשובים והייתה כלי להעברת רעיון בין בני עמים שונים). אך ליבוביץ' צודק בכך שמגדל בבל יכול לשמש כמשל למשטרים דיקטטוריים למיניהם, שהם קללה ולא ברכה.