פרשת חיי שרה

מאת: motinue

אל: motinue @ gmail.com

פרשת "חַיֵּי שָׂרָה": אברהם הגדול, בודד בעולם / מוטי לקסמן פרשת השבוע, פרשת "חַיֵּי שָׂרָה" נפתחת בציון שנות חיי שרה: "וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה מֵאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים שְׁנֵי חַיֵּי שָׂרָה" (ברא' כג, א) [1]. פתיחה זו מקדימה את ההודעה על פטירתה של שרה: "וַתָּמָת שָׂרָה בְּקִרְיַת אַרְבַּע הִוא חֶבְרוֹן בְּאֶרֶץ כְּנָעַן" (בר' כג, ב1). תמו חיי שרה, האם זה מקרה שציון מותה בא לאחר פרק כב שנושאו הוא עקידת יצחק? צמידות זו עוררה דרשנים ופרשנים לטעון שמותה של שרה בא כתגובה לעקידה. האם, האם שהייתה עקרה עד לזקנתה, לא יכלה לשאת זאת, ונשמתה פרחה [2]. ואז מסופר "וַיָּבֹא אַבְרָהָם לִסְפֹּד לְשָׂרָה וְלִבְכֹּתָהּ" (שם, ב2). לכאורה אמירה טבעית. אבל, הפועל "וַיָּבֹא" מעורר שאלות, מהיכן בא אברהם? לפרשנים שונים יש הצעות: "ויבא אברהם מן הר העבודה וימצאה שמתה וישב לספוד לשרה ולבכותה" (יונתן לאתר). "ויבא אברהם - מבאר שבע" (רש"י לשם). "וכאשר מתה שרה היה אברהם במקום אחר ע"כ אמר ויבא אברהם" (ראב"ע). "הכוונה לומר שהלך שם ביום לצרכו, ושמע במיתת שרה, ובא משם לספוד לה ולבכותה" (רמב"ן לאתר). אחד המקורות לפרשנויות אלה היא האמירה בסיום סיפור העקידה: "וַיָּשָׁב אַבְרָהָם אֶל נְעָרָיו וַיָּקֻמוּ וַיֵּלְכוּ יַחְדָּו אֶל בְּאֵר שָׁבַע וַיֵּשֶׁב אַבְרָהָם בִּבְאֵר שָׁבַע" (ברא' כב, יט) [3]. שרה נפטרה, אברהם בא "לִסְפֹּד לְשָׂרָה וְלִבְכֹּתָהּ". אמרנו אברהם בא, רק אברהם, ומה עם יצחק? האם יצחק לא קשור לאמו? להיפך, לאחר שרבקה מגיעה אליו, המקום הראשון שהוא מביא אותה אליו זה אוהל אמו, ורק אחר כך נאמר שהוא התנחם: "וַיְבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ [...] וַיִּנָּחֵם יִצְחָק אַחֲרֵי אִמּוֹ" (ברא' כד, סז). אז למה לא מסופר שיצחק בא "לִסְפֹּד לְשָׂרָה וְלִבְכֹּתָהּ"? כנראה מה שמנע ממנו להגיע זה האב, אברהם. גם בקבורת שרה: "וְאַחֲרֵי כֵן קָבַר אַבְרָהָם אֶת שָׂרָה אִשְׁתּוֹ אֶל מְעָרַת שְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה עַל פְּנֵי מַמְרֵא הִוא חֶבְרוֹן בְּאֶרֶץ כְּנָעַן" (ברא' כג, יט), יצחק אינו מוזכר, אברהם בודד באבלו. מתמיה? לא כל-כך, נזכר: העקידה תמה. קריאה חוזרת של הפסוק המסיים את סיפור העקידה מלמדת שאברהם חזר לבד, יצחק אינו מוזכר גם לא בהתיישבות אברהם בבאר שבע [4]! בפסוק מופיע הביטוי "וַיֵּלְכוּ יַחְדָּו", ביטוי שהופיע פעמיים (!) לפני העקידה בדרך להר, אבל בשינוי קטן: "וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו" (ברא' כב, ו, ח); אלא שהפעם בסיום העקידה ה"שְׁנֵיהֶם" נעלם. אברהם חוזר עם נעריו אבל בודד! כך גם באבלו. גם בהמשך הסיפור. אברהם יוזם את שליחת עבדו לחרן להביא כלה ליצחק, יצחק אינו שותף כלל לתהליך [5]. אין כל קשר בין אברהם לבנו יצחק. וכשמגיעה הכלה, רבקה, אברהם אינו מוזכר כלל, יצחק לוקח אותה לאוהלה של שרה אמו המנוחה: "וַיְבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ" (ברא' כד, סז1). כלומר אברהם אינו שותף לתהליך שאותו יזם, לכלולות יצחק ורבקה. בהמשך מספר הכתוב: "וַיֹּסֶף אַבְרָהָם וַיִּקַּח אִשָּׁה וּשְׁמָהּ קְטוּרָה" (ברא' כה, א). אברהם מפיג את בדידותו, ולמרות גילו המתקדם והיותו "זָקֵן בָּא בַּיָּמִים" (ברא' כד, א), הוא מוליד עוד שישה בנים [6]! אכן, לפני מותו הוא מוריש את כל רכושו לבנו יצחק, "וַיִּתֵּן אַבְרָהָם אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ לְיִצְחָק" (ברא' כה, ה). אבל שימו לב, כתוב "לְיִצְחָק" לא כתוב לבנו "לְיִצְחָק"! כאילו נכתב, העברת הרכוש הייתה דבר טכני, רשמי, ללא כל קשר כלשהו בין אברהם ליצחק. גם בכך אברהם בודד עם עצמו. ולאחר מותו, בניו, יצחק וישמעאל, קוברים אותו [7] אבל לא מצוין שום תהליך של אבל או מספד. גם במותו אברהם נותר ללא קשר. האם הבדידות הזו מפתיעה, מעוררת פליאה? נראה לי שלא. א. סיפור העקידה, שהוא בעצם סיפור בין אברהם לאלוהים, אינו מאפשר קשר נוסף בין אברהם ליצחק. ב. כל אורח חייו, כפי שמסופרים בחומש בראשית, אברהם הוא איש העולם הגדול: הוא נושא אמונה חדשה, מפיץ את האמונה, מתערב בסכסוכים בין עמים, מתמודד עם אלוהים. אבל בבית, בניהול המשפחה, בגידול יצחק בנו, הוא אינו קובע את התהליך או המסגרת, שרה היא הקובעת. נראה שהמספר המקראי מעביר לנו תמונה של העדר יחס רגשי כן ואמיתי בין אב לבנו. אברהם, איש העולם והאלוהים אינו פנוי לקשר חם ופשוט עם הבן. ומאטעלע אומר: יכול אדם לדאוג לכל העולם, אבל אם אינו פנוי לקשר עם בני משפחתו, ואם עם ילדיו אין קשר רגשי וחם אזי, העולם אינו זוכר את האדם. ובכל היקום נותר בודד ולבד, אותו אדם. <><><><><><> הערות [1] הצירוף "חַיֵּי שָׂרָה" הוא המקור לשם הפרשה כולה. המעניין הוא שהמילה "חַיֵּי" מופיעה בפרשת השבוע פעם ראשונה במקרא! [2] "בשעה שראה סמאל שלא קבלו ממנו אברהם ויצחק, הלך אצל שרה, אמר לה: בעלך היכן הוא? אמרה לו: למלאכתו הלך. ובנך היכן הוא? אמרה לו: עמו הלך. אמר לה: לאו כך אמרת שאין את עוזבת אותו שיצא עד הפתח? אמרה לו: לא למלאכתם הלכו אלא לבית התפלה הלכו. אמר לה זקנה אין את יודעת שזהו שכך לקחו לשחיטה. כיון ששמעה התחילה לסופדו ומתוך בכיתה יצאה נשמתה (בראשית רבה כג, א). [3] וכך גם הרמב"ן: "ואברהם אחר העקידה לא שב למקומו לחברון, אבל הלך תחלה אל באר שבע מקום האשל שלו לתת הודאה על נסו, ושם שמע במיתת שרה ובא. ומי שאמר מהר המוריה בא ומי שאמר מבאר שבע בא הכל טעם אחד [...]ולפי זה מה שאמר הכתוב וישב אברהם בבאר שבע (לעיל כב יט), יהיה ענינו כי בשובו מן העקידה שב אל באר שבע, ומשם הלך לקבור את שרה, ואחר הקבורה מיד חזר לבאר שבע, ונתישב שם שנים" (רמב"ן לשם). [4] "וַיָּשָׁב אַבְרָהָם אֶל נְעָרָיו וַיָּקֻמוּ וַיֵּלְכוּ יַחְדָּו אֶל בְּאֵר שָׁבַע וַיֵּשֶׁב אַבְרָהָם בִּבְאֵר שָׁבַע" (ברא' כב, יט). [5] "וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל עַבְדּוֹ זְקַן בֵּיתוֹ הַמֹּשֵׁל בְּכָל אֲשֶׁר לוֹ [...] כִּי אֶל אַרְצִי וְאֶל מוֹלַדְתִּי תֵּלֵךְ וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי לְיִצְחָק" (ברא' כד, ב...ד). [6] "זִמְרָן וְאֶת יָקְשָׁן וְאֶת מְדָן וְאֶת מִדְיָן וְאֶת יִשְׁבָּק וְאֶת שׁוּחַ" (ברא' כה, ב). [7] "וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ יִצְחָק וְיִשְׁמָעֵאל בָּנָיו אֶל מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה אֶל שְׂדֵה עֶפְרֹן בֶּן צֹחַר הַחִתִּי אֲשֶׁר עַל פְּנֵי מַמְרֵא" (ברא' כה, ט).