ותפל מעל הגמל - למה ואיך

וַתִּשָּׂא רִבְקָה אֶת-עֵינֶיהָ, וַתֵּרֶא אֶת-יִצְחָק; וַתִּפֹּל, מֵעַל הַגָּמָל.

רמב"ן: "ותפול מעל הגמל - לשון רש"י, השמיטה עצמה לארץ , כתרגומו ואתרכינת, כמו הטי נא כדך (לעיל פסוק יד), ארכיני, ויט שמים וירד (תהלים יח י), וארכין. ודומה לו כי יפול לא יוטל (שם לז כד), אם יטה לארץ לא יגיע לקרקע. ואין דעת אונקלוס שהשמיטה עצמה מן הגמל לארץ, שאם כן הנה היא נופלת מעל הגמל ממש, לא מוטה מעליו, וכן כל לשון "הרכנה" הטיה לצד אחד בלבד. אבל כוונתו כי מעל הגמל אשר היא רוכבת עליו הטת עצמה לצד אחד להסב פניה ממנו.
וכמוהו לדעתי ויראה נעמן רץ אחריו ויפול מעל המרכבה לקראתו ויאמר השלום (מ"ב ה כא), שאין ענינו [אלא – ח.ה.] רק שהשפיל עצמו במרכבה לקראת הרץ אשר היה בארץ לשאול לו בשלום. וכן אמר (שם כו) כאשר הפך איש מעל מרכבתו לקראתך.

או יהיה אצל אונקלוס "מעל הגמל" כמו "על הגמל", וכן מעל שמים חסדך (תהלים קח ה), וכזו המ"ם, לא יהיה משם עוד עול ימים וזקן (ישעיה סה כ), וכן המים אשר מעל השמים (תהלים קמח ד). ועל דרך הפשט הוא כמו והנה עם רב הולכים מדרך אחריו (ש"ב יג לד), וכן רבים".

כלומר, לפי רש"י ורמב"ן היא לא נפלה ממש אלא רק השמיטה עצמה, רכנה. 

יהושע טו18: "ויהי בבואה ותסיתהו לשאול מאת אביה שדה ותצנח מעל החמור ויאמר לה כלב מה לך".

שופטים א14: "ויהי בבואה ותסיתהו לשאול מאת אביה השדה ותצנח מעל החמור ויאמר לה כלב מה לך".

מצודת דוד על הפסוק: "ותצנח מעל החמור - הפילה עצמה מעל החמור לנפול בארץ".

לפי דעתי, הירידה מעל הגמל/חמור (וירידה לגמרי!) היא מדרך הכבוד לקראת הבא ממולך, במיוחד שיש לך עניין איתו.

אולי זו סיבה נוספת לצורך הקימה של רחל לפני לבן אביה, מלבד עצם חיפוש התרפים, בפסוק:

גם את הפסוק שמביא רמב"ן: "ויראה נעמן רץ אחריו ויפול מעל המרכבה לקראתו ויאמר השלום (מ"ב ה כא)" נוח לפרש מפני דרכי כבוד.

דבר אחר,
רש"י: "ותרא את יצחק - ראתה אותו הדור ותוהא (ס"א ותמהה) מפניו (ב"ר)"
פירוש אלטרנטיבי שגם חשבתי אותו וגם שמעתי אותו אומר, שרבקה נפלה פשוטו כמשמעו, מפני הרושם שעשה עליה יצחק.

ראה: 

http://tora.us.fm/tnk1/messages/prqim_t0124_3.html

שם כתבתי שזו אהבה ממבט ראשון...

(על אף חביבותו של פירוש זה לא נראה שזה פשט הכתובים, או אולי אני טועה?).