מאת: חגי הופר
אל: hoffer1 @ netvision.net.il
נכתב ב: 02:48:38 20.11.2009, כתוספת/תגובה ל: בראשית כו
יצחק חופר את הבארות שחפר אברהם אביו וסתמו אותן פלישתים. אך גם את הבארות שהוא חופר מחדש גוזלים מידיו והוא קורא להן בשמות: עשק, שטנה, רחובות. גם בארות אחרות נקראות בשם, כמו - באר שבע ובאר לחי ראי. במדבר אף שרו שיר לכבוד הבאר - במדבר, כא', 17: "אז ישיר ישראל את השירה הזאת עלי באר ענו לה". בכלל, מוטיב הבאר חוזר בספר בראשית בפרט ובמקרא בכלל רבות. החשיבות שניתנת לה ברורה, שהרי המים הם יסוד קיומו של האדם ואין ארץ ישראל כארץ מצרים בעלת הנילוס.
אך זה רק ברמת הפשט ואילו ברמה היותר עמוקה ופנימית אנו מוצאים שהבאר מופיעה גם בצורה מטאפורית, כך בפסוקים - משלי, ה', 15: "שתה-מים מבורך ונזלים מתוך בארך. 16 יפוצו מעינתיך חוצה ברחבות פלגי-מים. 17 יהיו-לך לבדך ואין לזרים אתך. 18 יהי-מקורך ברוך ושמח מאשת נעורך". ברור שהכתוב מדבר כאן על הבאר כמשל למקורות, הווה אומר מסורת, ועוד יותר מזה אפשר להוסיף - למקוריות, הווה אומר יצירתיות. ואני אומר שיצירתיות אמיתית נשענת על מקורות קיימים ומחדשת מתוכם, אין זו בחינת סתירה אלא המשכיות, ויצירתיות מתוך בורות כלפי עברך כמעט ואינה ואפשרית (ולו מפני השאלה - כיצד תדע שמה שאתה עושה כבר לא עשוהו?).
וכיצד תפישת משל זו חלה על פרשת השבוע שלנו, על בארות יצחק? ניתן לפרש בהתאם לכך, כי הבארות שחפר יצחק הן יצירותיו המקוריות, או יותר מדויק - גילוי מחדש של יצירותיו המקוריות של אברהם אביו, שגילה את האמונה באל אחד ושב ואישר זאת יצחק בנו, ואילו הפלישתים, רועי גרר, ניסו - והצליחו - לגזול מידיו את תגליותיו האישיות, את יצירתו המקורית, אף כי בודאי שאצלם זו נהפכה כבר ליצירה מיד שניה, שאין בה את חותם המקוריות עוד. עד שחריצחק את הבאר רחובות, שכבר לא נגזלה. וכן היתה לו באר שבע, או שבעה. ומעשה אבות סימן לבנים - כך הנצרות והאיסלאם גוזלי-בארות הם, עשק ושטנה, שגנבו מאיתנו את התנ"ך, ואילו היהדות היא בבחינת רחובות, שאינה גזולה עוד. ומהי אם כך באר שבע? אולי לאחרית הימים, עת יהיה ה' אחד ושמו אחד.