משהו על "וישב"

מאת: חגי הופר

אל: hagaihof @ gmail.com

משהו לפרשת וישב

בראשית לז3: "וישראל אהב את יוסף מכל בניו כי בן זקנים הוא לו ועשה לו  כתנת   פסים "

כתנת פסים לפי הפרד"ס (פשט, דרש, רמז וסוד):

 

פשט: לבוש מפואר. הכהן היה לובש כתנת. אך הצירוף "כתנת פסים" חוזר בעוד סיפור אחד, הוא סיפור אמנון ותמר, וממנו נראה שהיה זה לבוש מלכותי:

שמואל ב יג18: "ועליה  כתנת   פסים כי כן תלבשן בנות המלך הבתולת מעילים ויצא אותה משרתו החוץ ונעל הדלת אחריה"

ומעניין שגם כתנת זו נקרעת:

שמואל ב יג19: "ותקח תמר אפר על ראשה  וכתנת   הפסים אשר עליה קרעה ותשם ידה על ראשה ותלך הלוך וזעקה".

ואוסיף, מתוך ביקורתי על הספר של אמנון בזק "מקבילות נפגשות":

"פרק שישה עשר בין אמנון ליוסף

יוסף ואשת פוטיפר מול אמנון ותמר – בקשה לשכיבה, באותה לשון, וכן לשונות אחרות חוזרות. כותונת פסים בשני הסיפורים. האבות מעורבים – ומתאבלים על הבן. יש עימות בין אחים, ועוד. כבר חז"ל אמרו: "טוב לפני האלוהים ימלט ממנה – זה יוסף... וחוטא [ילכד בה] – זה אמנון". אבל שניהם גם השלימו תוכנית אלוהית במעלליהם".

 

דרש: ילקוט שמעוני, קמא:  "אמר רב:  
לעולם אל ישנה אדם בנו בין הבנים, שבשביל משקל שני סלעים מילת שהוסיף יעקב ליוסף משאר בניו, נתקנאו בו אחיו, נתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים".

לא לשנות בין הבנים, להתייחס לכולם בצורה שווה – זו עצה מצוינת.

[דעה אחרת מצאתי בכתבה ב-ynet השבוע: "מותר להודות: יש ילד שאתם אוהבים פחות":]

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4601771,00.html

רק חבל שהיא לא תמיד מיושמת, גם לא בתורה – יצחק הועדף על פני ישמעאל, יעקב הועדף על פני עשיו. וגם כאן יש לדברים תוצאות היסטוריות – הריב הממושך שיש לישראל עם בני ישמעאל, הנתפשים כערבים, ובני עשיו, שנתפשו על-ידי חז"ל כנוצרים.

ואגב, לאברהם היו עוד בנים, שילדה לו קטורה. להם הוא נתן מתנות וישלחם. חז"ל אומרים שפנו למזרח והרי הם בני הודו והסביבה. וקראתי כי רמז לכך ניתן לראות במילה "ברהמן" שדומה למילה אברהם. עמם בינתיים אין לנו סכסוכים, אולי בגלל שגם לא היו חיכוכים היסטוריים. (והנה השבוע קראתי בחדשות על דובר יפני אנטישמי שהאשים את ישראל וארה"ב באסון הצונמי שלהם).

 

רמז: "פסי"ם" (בראשי תיבות) רומז לארבעת שוביו של יוסף – פוטיפר, סוחרים, ישמעאלים, מדינים/מדנים. (יש סברות רבות איך בדיוק העבירו את יוסף למצרים, מי העבריר למי וכו'. בתנ"ך מוזכרים כל השמות האלה).

 

סוד: טוב, זה סוד, אסור לגלות...

או אצטט ואח"כ אסביר:

זוהר חלק א דף קפב/ב, בתרגום הסולם: 
'וישראל אהב את יוסף מכל בניו כי בן זקנים הוא לו ועשה לו כתונת פסים'. ר' אלעזר פתח, ואמר, 'לך עמי בא בחדריך וסגור דלתך בעדך חבי כמעט רגע עד יעבור זעם'. 'לך עמי בא בחדריך', בוא וראה, כמה אהב הקב"ה את ישראל, ובשביל האהבה שאהב אותם מכל העמים עובדי עבודה זרה, הזהירם ורצה לשמרם בכל מה שעושים.
ועל זה, 'לך עמי בא בחדריך', שפירושו הסגר את עצמך בחדריך, 'וסגור דלתך בעדך', היינו שלא יתראה בפני המשחית. 'חבי כמעט רגע עד יעבור זעם', כי אחר שעבר הדין, אין עוד רשות למשחית להזיקו.
בוא וראה, שהקב"ה בשביל האהבה שאהב את ישראל, וקרבם אליו, כל שאר העמים עכו"ם שונאים את ישראל, משום שהם מתרחקים מקב"ה, וישראל קרובים.
בוא וראה, בשביל האהבה שאהב יעקב את יוסף יותר מאחיו, אף על פי שהיו כולם אחים, מה כתוב, 'ויתנכלו אותו להמיתו'. כל שכן העמים עכו"ם לישראל.
בוא וראה כמה גרמה אהבה ההוא שאהב אותו יותר מכל אחיו, גרמה ליוסף שיגלה מאביו, ואביו הגלה עמו, וגרם גלות להם אל השבטים, וגרמה אל השכינה שהוגלתה ביניהם, ואף על פי שנגזרה גזירה בברית בין הבתרים. ובארוה, שבשביל כתונת פסים שעשה לו יותר מלאחיו, מה כתוב, 'ויראו אחיו וגו' וישנאו אותו ולא יכלו דברו לשלום'.

ראו: http://yba.org.il/show.asp?id=24225&big_cat=1553

כלומר, הזוהר מדמה את שנאת האחים ליוסף, שנאהב על-ידי אביו, לשנאת העמים לישראל, האהובים על-ידי אלוהים. וזה קצת בדומה למה שכתבתי קודם.

שבת שלום!