קוד: שושלת הפרעונים העבריים בתנ"ך
סוג: מסקנה
מאת: ד"ר דוד ענבר david40 @ 012.net.il
אל:
ועתה לא אתם שלחתם אותי הנה כי האלהים וישימני לאב לפרעה ולאדון לכל ביתו ומולך בכל ארץ מצרים".
עד כה היה מקובל במחקר כי פסוק זה מתאר את תפקידו המנהלי של יוסף אצל הפרעה, שמינה אותו למשנה למלך. ניתן להבין את פירושו של הנאמר: "וישימני אלוהים לאב לפרעה... "גם במובן שונה לחלוטין: בבראשית י"ז: 4 - 5, נכרתת ברית בין אברהם לאלוהיו ושם אמר: "... אני הנה בריתי אתך והית לאב המון גוים. ולא יקרא עוד את שמך אברם והיה שמך אברהם כי אב המון גוים נתתיך
"... "אב המון גוים" כאן משמעו כי מדובר ביחס הביולוגי של אברהם אל יוצאי חלציו (משרה, מהגר, מקטורה) ועל כן יש לראות את הכרזתו של יוסף בפני אחיו "וישימני לאב לפרעה"... לעיל, כהכרזה המציבה את יוסף כאביו הביולוגי של אחד מבניו שהפך לפרעה. אצביע מייד על הבן של יוסף שהפך לפרעה, כי יש לנו עדות מקראית ברורה וחדה בהקשר לכך.
נעיין בדברי הימים א', ז': 14 - 19 ונמצא תיאור מעניין ומרתק של אילן היוחסין של מנשה בן יוסף: "בני מנשה אשריאל אשר ילדה פילגשו הארמיה ילדה את מכיר אבי גלעד. ומכיר לקח אשה לחופים ושופים
(אלה צאצאי בנימין, ככתוב שם: 13 ועל כן ניתן להבין כי השיא לשני צאצאי בנימין אלה נשים - אולי מבנותיו)
ושם אחותו מעכה... ותלד מעכה אשת מכיר בן ותקרא שמו פרש... אלה בני גלעד בן מכיר בן מנשה. ואחותו המולכת ילדה את אישהוד ואת אביעזר ואת מחלה
"... למנשה היו, איפא, שתי נשים שילדו לו בנים: פילגש ארמיה, אמם של אשריאל ושל מכיר, שילד את גלעד באמצעות אחותו מעכה, ואילו אשתו השניה של מנשה הייתה "אחותו המולכת", שלא רק שילדה לו בנים, אלא שמצאצאיהם בני חמולת אביעזר, בחרו בני ישראל בתקופת השופטים, בשופט הנועז גדעון בן יואש ראש חמולת אביעזר וכנראה ראש היישוב "עפרה" גם מכיר בן מנשה, נשא לאשה את אחותו מעכה, שילדה לו בנים. נשואים מעין אלה היו אופייניים וייחודיים לפרעונים שמלכו על מצרים והתחתנו עם אחיותיהם, בנותיהם ואפילו עם אמהותיהם.
"מכיר" בן מנשה היה דמות מלכותית כי אחד מחדשי השנה המצריים הקדומים נקרא "מכיר" ומצבה בשימוש משני שנמצאה בתל בית שאן, מראה שני סוגדים מצריים, אב ובנו, מקריבים מנחה לאל בשם מ. כ. ר. "אדון בית שאן". האל נראה שמי מזוקן, החובש על ראשו את כתר מצרים העליונה (הכתר הלבן).
לא רק זאת - למדים אנו כי בשלטון העברי על מצרים נטלו חלק צאצאים מיהודה, ככתוב בדברי הימים א', ב': 33 - 35: "... ובני יונתן פלת וזזא אלה היו בני ירחמאל. ולא היה לששן בנים כי אם בנות ולששן עבד מצרי ושמו ירחע. ויתן ששן את בתו לירחע עבדו לאשה ותלד לו את עתי
"...
צאצא נוסף ליהודה, בשם "מרד" (דברי הימים א', ד': 17 - 18) היה מעורב בקשרי נשואים עם "
בתיה
" בת פרעה. "בתיה" הינו שם עברי שמשמעו "בת - יה" ומכאן שהייתה בת לפרעה שקרא לה בשם עברי והיא והוא היו, קרוב לוודאי, עברים.
ניתן לשחזר, באמצעות רשימת הפרעונים הכוללת, את שמותיהם של אותם מלכים ששמותיהם תאמו במדוייק לשמות צאצאי יעקב מבניו ולהגיע למסקנה כי החל מיוסף, עד למלך החדש "
אשר לא ידע את יוסף
", בסמוך מאד להולדתו של משה (כשנולד משה נאלצו הוריו לשלחו בגיל 3 חודשים בתיבת גומא ליאור, בעוד שאהרון, אחי משה, היה מבוגר ממשה בשלוש שנים בלבד, ככתוב בשמות ז': 7, ועליו לא מסופר כי הוריו נאלצו להיפטר ממנו והוא גדל כילד נורמלי לכל דבר בבית הוריו). מכיוון שמשה היה בן 80 שנה ביציאת מצרים, שאירעה, כאמור, בשנה ה - 430 לירידת בני ישראל למצרים, ניתן לקבוע כי השלטון העברי על מצרים ארך 350 - 347 שנה ורק לאחר מכן הוא התחלף בבית מלוכה מצרי, שהפך את תמיכתו בעם ישראל ששלט עד אז על מצרים - לאיבה של מלך ממוצא מצרי, השואף להישען על אוכלוסיית מצרים ה"אבוריג'ינית". סיפור זה מתאים במדוייק לצאצא מהדור השמיני או התשיעי ליהודה, בשם "ששן" שנזכר לעיל, שעדיין היה לו "עבד" (קרוב לוודאי וזיר ראשי בחצרו) בשם ירחע ושעלה לכס המלוכה בזכות נשואיו עם בתו של ששן וירש את אביה לאחר מותו.
והנה בעיון ברשימות הפרעונים הקדומות, מופיע בראש מייסדי השושלת המצרית הראשונה המלך "מנס" - הלוא הוא "מנשה". גם מלך בשם "יוספייס" (הוא יוסף בן יעקב) מופיע באותה שושלת, אך משובץ במקום הרביעי בשושלת הראשונה ומעקב אחר שמות הפרעונים בארבע השושלות המצריות הראשונות (ששובצו ע"י הכהן המצרי מנתו שלא ידע אל נכון את הסדר המדוייק של פרעונים אלה לבד מהעקרון המנחה שככל שיתמקד בדרומה של מצרים, ימצא שם את הפרעונים הקדומים יותר). מעקב היסטורי, ארכיאולוגי, טיפולוגי ואמנותי אחר החפצים שהותירו אחריהם מלכי השושלת המצרית הראשונה שגם מנתו קובע כי אורכה היה 350 שנה, יראה ללא ספק כי מדובר בבני ישראל, שהיגרו מבאר שבע למצרים (העליונה ולא התחתונה!) השתלבו במערך השלטוני בה באמצעות יוסף והשליטו את תרבותם החומרית והרוחנית עליה.
כתבתי ספר על הנושא הזה במדוייק, שפורסם על ידי בשנת 1988 ושמו: מסע אל העבר המקראי, חלק א': אבות, יורדים, מלכים ועבדים.