סיפורים מבראשית - ויחי

מאת: חגי הופר

אל: hagaihof @ gmail.com

סיפורים מבראשית – ויחי

השבוע יעקב מברך את בניו לפני מותו בקטע פיוטי במיוחד, כל שבט מקבל ברכה (למעט שלושת הראשונים שבעצם מקוללים).

המילים האחרונות לפני המוות הן מוטיב ספרותי ידוע. אילו דוגמאות לכך עולות לכם לראש במיוחד?

אני אציע את המילים האחרונות של הגיבור בסרט "האזרח קיין" של אורסון וולס: "רוזבאד". מה זה אומר? כל הסרט הוא ניסיון לפענח את סודן של מילים אלו.

הסרט עצמו מוכתר פעמים רבות כסרט הטוב בהיסטוריה. אני חושב שזה מוגזם ויש סרטים רבים טובים ממנו, אבל כן הוא יוצא דופן בחדשנות שלו הן מבחינת בניית העלילה – של נרטיבים שונים ונקודות מבט שונות (קצת מזכיר את "רשומון", אבל שונה) – והן מבחינת הצילום העמוק שלו.

ואלו הן מילות הפרידה שלי מהפינה הזו: זו הפרשה האחרונה בספר בראשית ועל כן כאן תסתיים הפינה. בהמשך באה יציאת מצרים של ספר שמות, סיפור לאומי, ולה נראה לי שקשה יהיה למצוא מקבילה ספרותית. גם בהמשך – בניית המשכן המפורטת, קורבנות ויקרא וכו', הם לא מהחומרים הספרותיים המובהקים, ועל כן, כאמור, נסיים כאן.

אני מודה לכל מי שנטל חלק בפינה, הן כמשתתף והן כצופה, שאו ברכה!

ועתה למשימת השבוע...

 

לי-את: איזה יופי של פינה עשית לנו

תענוג שבועי.

ודרך נפלאה לסיימו למרות שנשאר טעם של עוד.

תודה חגי

וכמו שאומרים:

תבורך.

 

גאולה: תודה, חגי, על הפינה הנהדרת! היא היתה לי לעונג רב וגם לאתגר. היא תחסר לי מאוד! חותמת על כל מילה של לי-את. המילים שעולות בדעתי הן של סקרלט אוהרה מתוך הספר "חלף עם הרוח": "מחר יהיה יום חדש".

 

קרולין: תודה גם ממני על הפינה

אתי: בספר "תקווה (טרגדיה)" מאת שלום אוסלנדר, הגיבור, שעוסק באובססיביות במוות, רושם לעצמו רעיונות למילים אחרונות, כדי לא למות סתם. לפסיכולוג שמטפל בו יש חוש הומור שחור, וזה מה שיש לו לומר בנושא:

 

מה אמר ישו, שאל פרופ` יופיטר, כאשר מיסמרו אותו לצלב?

אני לא יודע, אמר קוגל. מה אמר ישו כאשר מיסמרו אותו לצלב?

הוא אמר "אאוץ`", אמר פרופ` יופיטר.

 

ותודה גדולה על הפינה המעניינת!

 

רבקה: מצטרפת בכל לבי לדבריהם של ליאת וגאולה. אכן גם אני חיכיתי כל שבוע לפינה מעניינת זו. ברצוני להתייחס לעניין מסויים בברכות של יעקב, הוא מברך בידיו את בני יוסף מנשה ואפריים, ולמרות שמנשה הוא הבכור הוא נותן את הכבוד לאפרים. ואמנם אפרים הפך לשבט מרכזי בין שבטי הצפון.

יפה הדבר שספר בראשית מסתיים במין משאלה לחזור לארץ כנען, אפילו יוסף שמלא תפקיד כה מרכזי במצרים דאז, מבקש להיקבר בכנען. ארצות הגולה הם זמניים וארץ כנען, הארץ המובטחת היא משאלת הלב. יש להרבה יהודים הפזורים בעולם מה ללמוד מפרק אחרון זה בבראשית.. מאחלת לך הצלחה, ומי יודע אולי בזכות כוח יצירתי שלך תביא לנו פינה נוספת לכבוד שבת, הלואי!

יש שיבוש "התכוונתי" יש הרבה יהודים פזורים בעולם והם יכולים ללמוד משהו על מקומה של הארץ המובטחת, ולא רק בשעות קשות......