משהו לפרשת "שמות"

מאת: חגי הופר

אל: hagaihof @ gmail.com

משהו לפרשת שמות

הייתי השבוע בהרצאה "פילוסופיה מבראשית – תפיסת עולם עברית" מאת ד"ר יהודה שוורץ בחנות הולצר ספרים. התחלנו מבראשית: "בראשת ברא... ויאמר אלוהים יהי אור ויהי אור". על כך אומר המרצה: אין עולם אלא כפי שהוא נתפס, העולם שנברא ע"י דיבור וסיפור; בראשית הינו התחלה של עולם ותפיסת עולם חדשים: עולם משוחרר מאלי המיתולוגיה; הזמן ההיסטורי התחיל לפני פחות מ- 6000 שנה עם המצאת הכתב...; שם הוא מסמן, המעיד על קיומו של מסומן נפרד ממנו - "דבר" שאינו דיבור; וכן עוד.

במילים פשוטות יותר, האל המונותיאיסטי הוא אל מדבר, שברא את העולם במאמר, והעולם המוכר לנו הוא עולם של כתיבה, המעבירה את הדיבור מדור לדור. כל העולם הנגיש לנו הוא עולם המתווך על-ידי דיבור.

 

בפרשת השבוע שמות אנו קוראים על תיבת משה. פרויד, כידוע, כתב על משה והזכיר את אוטו ראנק, שמצא מקבילות לסיפורו בסיפורים מיתולוגיים רבים, כגון זה של סרגון. גם מוטיב התיבה חוזר שם. ופרויד מפרשו: התיבה היא הרחם והמים הם מי השפיר, זהו אם כן תיאור אימהי בתוך המסגרת של הסיפור האדיפאלי, שהרי הגיבור בד"כ חוזר והורג את אביו, כאן – פרעה.

להרחבה ראו:

http://www.e-mago.co.il/Editor/philosophy-3082.htm

 

ואולם, ניתן לפרש גם אחרת: התיבה, מילולית, יכולה להיות מובנת גם כמילה, כמילה "מילה", והמים הרי הם מימיהם הגועשים והמאיימים של הלא-מודע. דבר זה מוכר בחסידות ואינו חידוש שלי. מבחינה זו, גם "תיבת נוח" יכולה להתפרש באותו אופן. והמים של הלא-מודע מקבילים גם לתמונת העולם האלילית, הפגאנית, שאלוהים המדבר, אלוהים המונותיאיסטי, מנוגד אליו ו- מושה ממנו, ככתוב:

ישעיהו סג11: "ויזכר ימי עולם משה עמו איה המעלם מים את רעי צאנו איה השם בקרבו את רוח קדשו".

בתוך מסגרת הדיבור הכללי, בתנ"ך תופש מקום של כבוד, כמובן, "דבר ה'", הדיבור האלוהי.