משהו לפרשת "וארא"

מאת: חגי הופר

אל: hagaihof @ gmail.com

משהו לפרשת "וארא"

שמות ד21 : "ויאמר ה' אל משה בלכתך לשוב מצרימה ראה כל המפתים אשר שמתי בידך ועשיתם לפני פרעה ואני אחזק את לבו ולא ישלח את העם " .

שאלה ידועה היא, אם ה' מכביד (או מחזק, או מקשה) את לב פרעה, היכן הבחירה החופשית, שבלעדיה לא ראוי להעניש? כביטוי זה אנו מוצאים מספר פעמים נוסף בתנ"ך והשאלה תקפה אף לשם.

 

שני מיני תשובות עיקריות אני מכיר:

1. התשובה הדתית:

הרמב"ם (בהלכות תשובה ו ג, ובשמונה פרקים, פרק ח') אומר, כי ה' העניש את פרעה ואת מצרים על חטאי העבר שלהם וכי הכבדת לב פרעה היא כבר חלק מהעונש. כך הוא מסכם בהלכות תשובה:

"נמצאת אומר שלא גזר האל על פרעה להרע לישראל ולא על סיחון לחטוא בארצו ולא על הכנענים להתעיב ולא על ישראל לעבוד עכו"ם אלא כולן חטאו מעצמן וכולן נתחייבו למנוע מהן התשובה".

http://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%AA%D7%A9%D7%95%D7%91%D7%94_%D7%95

 

הרמב"ן מוסיף עליו ואומר, כי רק בחמש המכות האחרונות (למעל בכורות כמובן) נזכרת הכבדת לב פרעה ובראשונות לא, כי עד אז ניתנה לו הזדמנות לשוב, אך מרגע מסוים אפשרות זו ניטלה ממנו. וכל זה נעשה כדי להרבות את אותות ה'.

 

ונראה ששניהם מסתמכים של שמות רבה יג ג:

"דבר אחר "כִּי אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת לִבּוֹ" אמר רבי יוחנן מכאן פתחון פה למינין לומר לא היתה ממנו שיעשה תשובה שנאמר כי אני הכבדתי את לבו אמר לו רבי שמעון בן לקיש יסתם פיהם של מינים אלא (משלי ג, לד) אם ללצים הוא יליץ שהקדוש ברוך הוא מתרה בו באדם פעם ראשונה שניה ושלישית ואינו חוזר בו והוא נועל לבו מן התשובה כדי לפרוע ממנו מה שחטא אף כך פרעה הרשע כיון ששיגר הקדוש ברוך הוא חמש פעמים ולא השגיח על דבריו אמר לו הקדוש ברוך הוא אתה הקשית ערפך והכבדת את לבך הריני מוסיף לך טומאה על טומאתך הוי כי אני הכבדתי את לבו".

http://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%9E%D7%95%D7%AA_%D7%A8%D7%91%D7%94_%D7%99%D7%92

 

2. התשובה החילונית:

שפינוזה (במאמר תיאולוגי מדיני) אומר, כי בדרך-כלל בתנ"ך שם אלוהים מצורף לשם עצם או לפעולה כדי לבטא את היותם גדולים ונראים חורגים מן הטבע. כך "רוח אלוהים" המרחפת על פני המים בבראשית א' אינה אלא רוח גדולה, וכך גם "תרדמת אלוהים" אינה אלא תרדמה גדולה וכן הלאה. הקדמונים פירשו כי כל תופעה גדולה משויכת לאלוהים. וכך גם כאן – הכבדת לב פרעה נראתה כדבר כל-כך מוזר ופלאי שמיד שייכו אותה לאלוהים. ובנוגע לשאלת הבחירה – נראה שהקדמונים לא כל-כך הוטרדו ממנה. (ושפינוזה, על כל פנים, שולל אותה).

 

אז מה 'הנכון'?

אני נוטה לקבל את התשובה החילונית כמפרשת את פשט הכתובים. עם זאת, גם בתשובה הדתית יש תועלת רבה, שהרי היא מאירה בפנינו תופעה פסיכולוגית קיימת, שלפעמים אנו כה עיקשים ואחוזים בעיקשותנו עד שבעצם אנו מפחיתים מיכולת הבחירה שלנו, אם לא שוללים אותה לגמרי. דעתנו נקבעת מראש ואיננו נפתחים לראות את המציאות כפי שהיא, ואולי בעקבות כך לשנות את דעתנו.

הסתכלות ברוח זו אף פותרת בעיה אחרת של התשובה הדתית, שהרי המחשבה הדתית אומרת שלעולם לא מאוחר מדי לעשיית תשובה. "אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם, לא ימנע עצמו מן הרחמים". וכאן כביכול מסתבר שאפשרות זו ניטלת בשלב מסוים. אז נכון שניתן לענות, למשל, שגם אם אכן כך הוא, הרי שאין באפשרותנו לדעת זאת ולכן תמיד כדאי לנסות, אך כתובים אחרים מורים שממש בפועל לעולם לא ננעלות דלתות של תשובה ושל דמעה. ולכן ההצעה שהעליתי למעלה, מן הזווית הפסיכולוגית, יכולה לסבר את האוזן בנוגע לשאלה זו. כמובן שיש עימה בעיות אחרות מבחינה דתית, אך כבר אמרתי שמבחינת הפשט אני מעדיף את התשובה החילונית.