משה ואהרן, פרעה, משקוף, פסח

קוד: משה ואהרן, פרעה, משקוף, פסח בתנ"ך

סוג: פרטים2

מאת: חגי הופר

אל:

לפרשת "בא".
"ויאמר ה' אל משה ראה נתתיך אלהים לפרעה ואהרן אחיך יהיה נביאך" (שמות, ז', 1).
הפסוק אמנם שייך לפרשה הקודמת, "וארא", אך הוא נמשך גם לפרשתנו. משה ואהרן - האחד, משה, מדבר עם האלהים, והשני, אהרן, מדבר עם פרעה והעם. שהרי משה ערל-שפתיים, כמאמרו. וכן בישעיה אנו מוצאים - "ויגע על פי ויאמר הנה נגע זה על שפתיך וסר עוונך וחטאתך תכפר" (ישעיה, ו', 7), אף על פי ששם העם הוא זה שעליו נאמר "טמא שפתיים" (שם, 5).

חלוקה זו אינה מוחלטת, שכן אף אהרן מתנבא וגם משה מדבר עם פרעה והעם, כך נראה, אלא שזו חלוקת התפקידים העיקרית.

וחלוקה זו אופיינית להם - משה, המכונה פה "אלהים לפרעה", שפט את העם, כפי שאנו רואים בפרשת יתרו, והשופט, המכונה "אלהים", כידוע, מנותק מן העם ומרומם ממנו, ואילו אהרן הוא הכהן הגדול, וככזה יש לו קשר תמידי עם העם. כך גם בחטא העגל, משה עולה להר סיני לקבל תורה מה' ואהרן נשאר עם העם וכך נגרר לחטא העגל. על כן יאמר, כי באופן כללי, משה שייך למצוות שבין אדם למקום, ואילו אהרן שייך למצוות שבין אדם לחברו. וכך, על משה נאמר, שהיה העניו באדם, שזוהי מדרגה הקשורה ביחס עם ה', אילו אהרן, כפי שנאמר בפרקי אבות, הוא 'אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה'. ואולי נוכל בהקבלה רחוקה לומר שבית שמאי שייכים למשה ואילו בית הלל שייכים לאהרן. אך בחשבון אחרון שקולין הם זה לזה, כפי שמפרש רש"י את הפסוק - "הוא משה ואהרן" (שמות, ו', 27), שפעם בא כך ופעם אהרן ומשה, לומר ששווים הם בערכם (ואף על פי שמעלת משה בכל זאת נכבדה יותר, כך נראה לי. וכן דובר בשעת נזיפתו של ה' באהרן ובמרים בחטאם).

ופרעה - בפרשה הקודמת הראנו שהיה גאוותן ולכן הקשה את לבו. ואגב, הוכחה לטענתנו הוא האמור בישעיה, מט', 11 - "ומסלתי ירמון", כך שיש קשר בין השורש סל"ל, השייך גם ל-"מסתולל" שם, להרמה. לענייננו, הרמב"ם דן בדבר הקשיית לב פרעה בשמונה פרקים שלו, בפרק השמיני, והוא אומר, שבכל-זאת הייתה בחירה לפרעה ורק לאחר שחטא ה' הקשה את לבו. וכן אומרים, כי בחמש הפעמים הראשונות נכתב רק כי פרעה הקשה את לבו ולא כי ה' הקשה אותו - שזה מה שנאמר בחמש המכות האחרונות בלבד, ומכאן שתחילה היה הדבר בידיו. אך גם במכות אלה נאמר - "כאשר דיבר ה'" (שמות, ז', 13, 22; ח', 11, 15; ט', 12, 35), אלא שזוהי סוגיה נפרדת של ידיעה ובחירה. ועוד יש לומר, כי יש הבדל בין מלך וכל אדם, כי ה' הוא מלך מלכי המלכים ודרכם הוא מנתב את דרך העולם, וכן כתוב - "פלגי מים לב מלך ביד ה' על כל אשר יחפוץ יטנו" (משלי, כא, 1).

ועוד עניין לשוני - "משקוף" (שמות, יב', 7), מפרש רש"י מלשון חבטה, ואף על פי שיש שורש נק"פ, כמו למשל במקבילה התנ"כית לביטוי 'מכה תחת החגורה' - "תחת חגורה נקפה" (ישעיה, ג', 24), הרי שכאן הוא השורש שק"פ, ויש לו מקבילות בתנ"ך ואין הוא יחידאי. פירושו - המקום ממנו אפשר להשקיף מטה.
וכן במקום אחר, בפירוש ל-"פסח" (שמות, יב', 23), רש"י מביא שני פירושים, האחד חמל והשני דלג, הראשון אינו נכון והשני נכון - וכך אומר אף רש"י עצמו במקום אחר באותו הפרק.

ואילו שמואל מאחד את דרך משה ודרך אהרן, ככתוב - "משה ואהרן בכהניו ושמואל בקראי שמו" (תהלים, צט', 6), וכן כתוב - "והנער שמואל הולך וגדל וטוב גם עם ה' וגם עם אנשים". ועל כך נאמר - "ומצא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם" (משלי, ג', 4).