האם מצוות לא תעשה הן כציווי לא לחשוב על דוב לבן?

מאת: חגי הופר

אל: hagaihof @ gmail.com

נקודה למחשבה.

שמות כ12: " לא תרצח {ס} לא תנאף {ס} לא תגנב {ס} לא תענה ברעך עד שקר "

דברים ה16: " לא תרצח {ס} ולא תנאף {ס} ולא תגנב {ס} ולא תענה ברעך עד שוא "

בתורה על פי חז"ל יש רמ"ח מצוות עשה ושס"ה מצוות לא תעשה.

מה קורה לנו מבחינה פסיכולוגית כאשר מצווים אותנו לא לעשות דבר?

בספר "כוח הרצון – איך הוא עובד, למה זה חשוב ומה אפשר לעשות כדי להשיג עוד ממנו?" (ידיעות, 2013, מאת ד"ר קלי מק'גוניגל) מוזכר הניסוי הידוע של דניאל וגנר, בעקבות טולסטוי:

"וגנר בנה ניסוי כמעט זהה לניסוי השליטה המנטלית של טולסטוי בילדותו וביקש מהמשתתפים לחשוב על כל דבר שבעולם, פרט לדוב לבן. התמליל החלקי שלהלן, מפי אחת הנשים שחשבה בקול רם, מגלה עד כמה התקשו בכך רוב האנשים:

אני מנסה לחשוב על מיליון דברים שיגרמו לי לחשוב על כל דבר חוץ מעל דוב לבן ואני כל הזמן חושבת עליו שוב ושוב ושוב..." (עמ' 258).

וגנר קרא לזה ריבאונד אירוני (עמ' 259).

והכותבת מציינת בהערה שאביה סיפר לה שהיה בסמינר קתולי ביקשו מהם לא לחשוב על מין ורק על כך הם חשבו.

ועוד בהמשך: "המדע קובע שכאשר אנחנו מכריזים על מזון כלשהו כאסור, אנחנו מעצימים את התשוקה אליו..." (עמ' 274).

האין זה כך גם באיסורים של "לא תעשה"?

(וזה יכול להסביר את תופעת הרבנים הנאשמים בעברות מיניות, בחינת "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו).

אך נראה שאין מנוס מאיסורים בחברה מתוקנת.

 

מה הפתרון?

הכותבת מציעה: "הפכו את אתגר הלא תעשה שלכם לאתגר עשה... למשל, אחד הסטודנטים שלי הגדיר מחדש "לא לאחר" כ"להיות הראשון שמגיע", או "להגיע חמש דקות מוקדם יותר"" (עמ' 278-279).

אולי ניתן להקביל את זה ל-לעשות מאהבה ולא רק מיראה (וראו הקדמת הרמב"ם לפרק חלק).

(ובחסידות מדברים על "המתקת הדינים").

[ועוד היא כותבת: "הרגישו מה שאתם מרגישים, אבל אל תאמינו לכל מחשבה שלכם... קבלו את ההשתוקקויות שלכם - פשוט אל תפעלו על פיהן" (עמ' 286). אישית אני לא מאמין בהמלצה הפסיכולוגית הנפוצה לתת לגיטימציה לכל רגש, אך כאן יש גם הגבלה שלו ולכן יש בזה טעם, לדעתי]. 

.

השווה (זה מתבקש. ורק למתעניין): אל הרומים 7:

7 אִם־כֵּן הֲנֹאמַר שֶׁהַתּוֹרָה חֵטְא הִיא חָלִילָה אֶלָּא לֹא יָדַעְתִּי אֶת־הַחֵטְא בִּלְתִּי עַל־יְדֵי הַתּוֹרָה כִּי לֹא־הָיִיתִי יוֹדֵעַ הַחִמּוּד לוּלֵי אָמְרָה הַתּוֹרָה לֹא תַחְמֹד׃ 8 וְהַחֵטְא מָצָא לוֹ סִבָּה בַמִּצְוָה לְעוֹרֵר בְּקִרְבִּי כָּל־חִמּוּד כִּי מִבַּלְעֲדֵי הַתּוֹרָה הַחֵטְא מֵת הוּא׃ 9 וַאֲנִי הָיִיתִי חַי מִלְּפָנִים בְּלֹא תוֹרָה וּכְשֶׁבָּאָה הַמִּצְוָה וַיְחִי הַחֵטְא׃ 10 וַאֲנִי מַתִּי וְנִמְצָא שֶׁהַמִּצְוָה אֲשֶׁר נִתְּנָה לַחַיִּים הָיְתָה לִּי לַמָּוֶת׃ 11 כִּי־מָצָא הַחֵטְא סִבָּה בַמִּצְוָה לְהַתְעוֹת אֹתִי וַיְמִיתֵנִי עַל־יָדָהּ׃