לא תבשל גדי בחלב אמו - שלוש פעמים

מאת: חגי הופר

אל: hagaihof @ gmail.com

שלוש פעמים מופיע בתורה הפסוק "לא תבשל גדי בחלב אמו". תורת התעודות פתרה את הבעייתיות שבזה בצורה אלגנטית ביותר – כשם שפתרה אף את שאר הכפילויות והסתירות - כאשר קבעה כי מדובר בשלושה מקורות שונים.

מה האופציה של האדם הדתי? ובכן, אין מנוס מהסתמכות על הגמרא שנדרשה לדבר וקבעה: מדובר כאן על שלושה איסורים שונים: איסור אכילה, איסור בישול ואיסור הנאה. תגובת הקורא הסביר: מה? למה? איך הגעתם לזה? שכן אין רמז ולא חצי רמז לצורת פירוש כזו, וכמותה הם רוב פירושי הגמרא. וקראתי פעם חוקר תלמוד אחד שטוען, כי הגמרא לא "מפרשת" את הכתובים, אלא יותר "נתלית" בהם, כדי להעביר ולבסס מסורות שהיו כבר בעם. אך זה עדיין לא מסביר את הכפילות והשילוש שבטקסט התנ"כי.

אך יש אופציה דתית נוספת: הרמב"ם במורה נבוכים, בחלק ג' הדן בטעמי המצוות, נותן טעם למצווה: כדי להיבדל מדרכי העבודה הזרה שנפוצו בזמנים ההם. והנה, המחקר המודרני אכן מצא כי בימים העתיקים ההם אכן היה מנהג אלילי של בישול גדי בחלב אמו כחלק מהטקס הדתי, יש לכך מספר עדויות בכתב. איך הרמב"ם היה יכול לדעת זאת איני יודע, אך מכאן אפשר ללמוד כמה דברים לימינו: שהמנהג האלילי כבר בטל מזמן ועל-כן אין עוד סיבה להיבדל ממנו, ושבכל מקרה אין סיבה להפריד בין בשר וחלב.

אציין גם כי הארוחה שהכין אברהם למלאכים כללה בשר וחלב יחדיו: בראשית יח8: "ויקח חמאה  וחלב ובן הבקר אשר עשה ויתן לפניהם והוא עמד עליהם תחת העץ ויאכלו", וכן בסעודת דוד נאמר: שמואל ב יז29: "ודבש וחמאה וצאן  ושפות בקר  הגישו לדוד ולעם אשר אתו לאכול כי אמרו העם רעב ועיף וצמא במדבר". שפות בקר=מאכלי חלב. זאת אף מבלי להתייחס לאי-קבלת החילוני את המקור האלוהי של התורה.