מאת: motinue
אל: motele777 @ gmail.com
נכתב ב: 01:32:53 01.03.2009, כתוספת/תגובה ל: שמות כז
וכדי שנחשוב על כך, נקדיש מילים אחדות על האור.
האור הוא התופעה או המהות שפותחת את תהליך הבריאה: "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ: וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם: וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר" [5].
למה האור הוא הנברא הראשון בתהליך בריאת העולם?
אמנם, הטעם לכך יכול להיות מאוד פשטני: "כשאלוהים אמר בפעם הראשונה יהי אור / הוא התכוון שלא יהיה לו חשוך" [6]. בבחינת, אם הכל חשוך שום נברא לא נראה.
לפיכך, לא היה אור לפני תחילת הבריאה. האמנם זה ייתכן, שלפני בריאת העולם לא היה אור???
בספרות הקבלה מתייחסים לכך: "דע כי טרם שנאצלו הנאצלים ונבראו הנבראים, היה אור עליון פשוט ממלא כל המציאות ולא היה שום מקום פנוי [...] אלא הכל היה ממולא מן אור-אין-סוף פשוט ההוא" [7].
הנביא ישעיהו מתנבא על שובו של אותו אור קדמוני: "וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה וְאוֹר הַחַמָּה יִהְיֶה שִׁבְעָתַיִם כְּאוֹר שִׁבְעַת הַיָּמִים" [8]. מתי? מתי יאירו הלבנה והחמה כְּאוֹר שִׁבְעַת הַיָּמִים? "בְּיוֹם חֲבֹשׁ ה' אֶת שֶׁבֶר עַמּוֹ וּמַחַץ מַכָּתוֹ יִרְפָּא" [9].
ובכן, לפי מקורות אלה האור לא נוצר עם בריאת העולם אלא היה מאז ומעולם.
אם-כך, נחזור ונשאל: איך ניתן להבין את הכתוב שביום הראשון נברא האור?
לפני שנענה על השאלה, נעורר עוד תמיהה:
בתפילת קבלת שבת נאמר: "אוֹר זָרֻעַ לַצַּדִּיק" [10]. אמירה זו חוזרת גם בערב ביום כיפור, לפני תפילת כל נדרי.
ומה התמיהה? מדוע האור זרוע לצדיק? הרי הצדיק יש בו אור אז מדוע הוא זרוע לו ולא לרשע או לחסר התקווה שהם חסרי אור וזקוקים לו?
ובכלל, נחזור לנר התמיד, הרי אינו מפיץ אור ממש!
לפי דברים אלה, אני מציע את השיקול הבא: האור האמיתי, האור המלא, האור הטהור היה מאז ומעולם. האם אדם מסוגל להבחין באור המקורי, לקלוט את האור האמיתי ?
"כל מי שעושה מצוה הוא כאילו מדליק נר לפני הקדוש ברוך הוא, ומחיה נפשו שנקראת נר, שנאמר: "נר ה' נשמת אדם" [11]. כלומר, גילוי האור האמיתי תלוי באור שיש במתבונן, בתוך תוכו.
ולכן, "אוֹר זָרֻעַ לַצַּדִּיק"! כי רק בצדיק, אדם שיש בו טוב ורוך יש אור, ורק מי שיש בו אור יכול "לקצור" את אשר "זרע" אלוהים מקדמת דנא.
כך עברנו לספירה אחרת: אור לא כמצב פיזי, אלא כמצב של תודעה, כמצב נפשי-רוחני.
אכן, אור פנימי, אור אמיתי אינו תוצר אובייקטיבי של חשמל, או נפט או חֵלֶב!
כל אדם רואה אור על-פי האור שבתוכו.
אדם שיש בו אור יכול וודאי להאיר את הפנים והנשמות הכבויות הרבות שנמצאות בכל מקום.
כי האור שאדם מזהה, האור שאדם קולט, האור שאדם משדר, האור שהוא מקרין, תלוי רק בו!!!
נראה לי שזה הטעם שבברכת כהנים כתוב: "יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ" [12]. בבחינת מאור פנים של ה' הוא שלב ראשון לכך שהאל "יתן לך חן" [13] "ויתן לך בקשתך" [14] "יתן חנך בעיני הבריות" [15].
נאמר על יהודים:"בלב כל יהודי צריך לדלוק נר תמיד, נר אלוהים. אבל לא רק 'באוהל מועד' [בית כנסת, בית מדרש, בתפילה], אלא גם 'מחוץ לפרוכת' [ברחוב, במסחר, בעבודה, בעסקי חולין]; במעשים שבין אדם לחברו" [16]. אבל, הואיל ובבריאת העולם נברא האדם, ואלוהים ברא את כל העולם וכל אשר בו, נראה לי מוצדק להחיל אמירה זו על אדם ואדם באשר הוא.
כך אני מבין את הנתון שהאור נברא ביום הראשון, כי אור הוא תנאי לצמיחה, אור הוא תנאי הכרחי לחיים, לכל.
לכן, לטעמי, צווינו בפרשת השבוע "לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד": למען יזכור האדם תמיד את נוכחות האל; היוצר אור לכל, לכולם! ונרבה את האור האמיתי, האור שבתוכנו כדי לזרוח ולהאיר על קדושה ולא פחות על הפעילות, על התייחסות ועל ההתנהגות של אדם לאדם.
אז מה נותר לבקש? למה צריך להתפלל?
מי ייתן ואור זורח ימלא את לב כולנו,
אור בהיר, אור רך, אור טהור אור צלול
אור שיאיר לנו ולכל בני אנוש!
אמן!
הארות ומראה מקום
[1] למגלה עניין בכך, אפשר לעיין בפרסומים "פרשת תְּצַוֶּה: אופנה ומדים ומשמעות, תשס"ז" וגם "פרשת תְּצַוֶּה: מדי כהונה וילדה בשמלה אדומה, תשס"ח",
שניהם באתר: [http://www.notes.co.il/moti]
[2] תנחומא, פרשת תצוה סימן ז.
[3] שם, שם.
[4] שם, סימן ד.
[5] בראשית א, א–ג.
[6] מתוך השיר "כשאלוהים אמר בפעם הראשונה" למשורר נתן זך.
[7] ההדגשה שלי. יעקב כנעני, אוצר הלשון העברית, כרך א, ירושלים–תל-אביב תש"ך, עמ' 50. וראה גם: "מבואר בשער א' כי טרם שנאצלו הנאצלים היה אור עליון ממלא כל המציאות וכאשר עלה ברצונו לברוא העולמות צמצם את עצמו אל צדדי סביבות הנקודה האמצעית ואז נשאר מקום פנוי ואויר וחלל ריקני" (הערות על שו"ת מראה יחזקאל סימן קד).
[8] ההדגשה שלי. ישעיהו, ל, כו.
[9] שם, שם.
[10] תהלים צז, יא1.
[11] שמות רבה, תצוה ג.
[12] במדבר ו, כה.
[13] רש"י על אתר.
[14] ראב"ע על אתר.
[15] תורה תמימה על אתר.
[16] פרדס יוסף, (לצערי, אין בידי מראה המקום המדויק).