שמות כט39:
"את הכבש האחד תעשה בבקר ואת הכבש השני תעשה בין הערבים"
[מצוות התפילה אמנם אינה מוזכרת בפירוש בתורה, אולם הטקסיות בקורבנות ודאי קיימת]
שמעתי הרצאה בה המרצה ניסה להצדיק ולבסס את הקביעות בתפילות ואמר שהוכח מדעיות שעריכת טקסים עוזרת בהנחלת ערכים ובשמירת ההתמדה. כראיה הוא מביא את ד"ר טל בן שחר בספרו "באושר ובאושר", עמ' 24:
"ואולם אם איננו הופכים פעילויות שונות לטקסים – ויהיו אלה אימונים בחדר כושר, בילוי משפחתי או קריאה לשם הנאה – לעיתים קרובות לא נגיע אליהם כלל, ובמקום להיות ספונטניים, אנחנו מגלים שבעצם אנחנו רק מגיבים (לתביעות שמציבים אנשים אחרים לזמננו ולמרצנו)".
נקודה למחשבה.
מאידך נאמר במסכת אבות ב, יג:
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, הֱוֵי זָהִיר בִּקְרִיאַת שְׁמַע (וּבִתְפִלָּה). וּכְשֶׁאַתָּה מִתְפַּלֵּל, אַל תַּעַשׂ תְּפִלָּתְךָ קֶבַע, אֶלָּא רַחֲמִים וְתַחֲנוּנִים לִפְנֵי הַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (יואל ב,) כִּי חַנּוּן וְרַחוּם הוּא אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וְנִחָם עַל הָרָעָה. וְאַל תְּהִי רָשָׁע בִּפְנֵי עַצְמָךְ: