מאת: חגי הופר
אל: hagaihof @ gmail.com
נכתב ב: 00:54:34 05.02.2015, כתוספת/תגובה ל: שמות לא
משהו לפרשת יתרו – על "אצבע אלוהים"
לפני זמן מה היה לי צירוף-מקרים די מדהים בעיניי. שלחתי מייל לחבר שלא פגשתי מספר חודשים והוא החזיר לי באס-אם-אס. התכתבנו מעט. בערב של אותו היום יצאתי עם חבר אחר לבית קפה אחד והנה אני רואה שם את אותו חבר שהתכתבתי איתו כמה שעות קודם לכן ושלא ראיתי או דיברתי איתו מספר חודשים! בתוך צירוף-המקרים הזה היו עוד כמה צירופי-מקרים שלא אפרט [1], כדי לקצר, מה שחיזק את היות הדבר, בעיניי לפחות, די פלאי. זו לא הפעם הראשונה שזה קורה לי ואני בטוח שזה קורה לכל אחד, או כמעט לכל אחד. השאלה איך מתייחסים לזה. אפשר לומר שזה מקרי ולא חשוב, אפשר לומר שזו השפעה טלפתית שעדיין איננו יודעים עליה מספיק, ואפשר גם לומר שזו "אצבע אלוהים".
הביטוי "אצבע אלוהים" מופיע פעם אחת בפרשתנו בתיאור כתיבת לוחות הברית:
שמות לא18: "ויתן אל משה ככלתו לדבר אתו בהר סיני שני לחת העדת לחת אבן כתבים באצבע אלהים"
[וכן בדברים ט10: "ויתן ה' אלי את שני לוחת האבנים כתבים באצבע אלהים ועליהם ככל הדברים אשר דבר ה' עמכם בהר מתוך האש ביום הקהל" ].
והוא הופיע פעם נוספת כמה פרשות קודם לכן, בפרשת וארא, בתיאור מכת הכינים:
שמות ח15: "ויאמרו החרטמם אל פרעה אצבע אלהים הוא ויחזק לב פרעה ולא שמע אלהם כאשר דבר ה'"
כלומר – אני מפרש – פעם אחת הביטוי בא לבטא השפעה על הטבע ופעם אחת הוא מבטא השפעה על ודרך הכתב.
אם להמשיך בסיפורי, אני ורעי דיברנו, בין היתר, על המהימנות של התורה כדבר אלוהים שניתן למשה (כפי שמתואר בפרשה). אני הצגתי את ממצאי המדע המודרני והוא הציג את הגישה הדתית, גם אם צורה חדשנית ומתקדמת שלה (הוא בקי היטב בשבילי המחקר וזו, בין היתר, הסיבה שאני נהנה במיוחד לדבר עימו). העניין הוא שהויכוח נסב על "אצבע אלוהים" של הכתב, בעוד שנינו נוכחנו ב"אצבע אלוהים" שבטבע.
אגב, הגישה הדתית תוכל אולי לטעון, כי "אצבע אלוהים" שבטבע היא חוכמת החרטומים המצרים, בעוד "אצבע אלוהים" שבכתב זו חוכמתם הייחודית של ישראל, אך לא אכנס לנקודה זו. נקודה אחרת שמהדהדת כאן היא שאלת "החיים או הכתיבה" [2], במובן הספרותי הרחב יותר.
לבסוף, אם להמשיך עוד בסיפורי, החבר שעימו באתי לבית קפה דיבר על ערכים כתחלופה לדת ולכך ענה רעי המדובר, כי ערכים אישיים הם יחסיים ומשתנים, ואף אגואיסטיים בחשבון אחרון, ולכן נחוץ דבר שגדול ממך וחיצוני ממך, ואת הדבר הזה נותנת המסורת, המבוססת על מתן תורה מסיני (שוב, בפרשתנו). לכך עניתי אני, כי ניתן לטעון, כי אלוהים – אם לצאת מתוך הנחת קיומו, כשהויכוח הוא רק על הכתב, על התורה – בעצם אומר לנו מה הוא רוצה מאיתנו בצורה הישירה ביותר – על-ידי המצפון שלנו! שהרי בעצם כל אחד מאיתנו ברוב המקרים יודע מה טוב ומה רע, גם אם הוא בוחר ברע, וההבנה הזו, אפשר לטעון, היא דעת אלוהים, והיא "טביעת האצבע" של אלוהים. לכך אמר רעי שוב שהמצפון הזה הוא יחסי, אך בעיניי היותו יחסי לא גורע מערכו הסגולי, ומה גם שמחלוקות יש גם בתוך התפישה הדתית עצמה.
כך אמר ירמיה הנביא:
ירמיהו לא32: "כי זאת הברית אשר אכרת את בית ישראל אחרי הימים ההם נאם ה' נתתי את תורתי בקרבם ועל לבם אכתבנה והייתי להם לאלהים והמה יהיו לי לעם"
זה אמנם חזון לאחרית הימים, אך ניתן לטעון שהוא מתרחש כבר עתה. ואולי מה שהנביא אומר הוא שבעתיד תהיה לא רק הדעת, אלא אף המעשה.
שבת שלום!
[1] ובכל זאת: מבחינתי, עוד באותו היום, קודם לפגישה, נזכרתי בצירוף-מקרים פלאי אחר שהיה לי לפני מספר שבועות: בעודי הולך ברחוב חשבתי על הסכסוך הישראלי-ערבי ועל האבסורד שבו, שהרי בשתי השפות המילה לשלום כה דומה: שלום וסאלאם. אך אז המשכתי וחשבתי שמהיכרותי עם הנפשות הפועלות, בודאי יהיו מי שישללו זאת ויאמרו ששתי המילים הן כלל לא אותו הדבר. והנה אני חוזר בערב לביתי, פותח את "אתר הניווט בתנ"ך ורואה שמישהו כתב בהערה למאמר ממש כדברים האלה: שלום הוא מלשון שלמות והשלמה, בעוד סאלאם הוא מלשון הכנעה. ומבחינת רעי, גם באותו היום אשתו שלחה לו אס-אם-אס על צירוף-מקרים פלאי שקרה לה. אז אני שואל, האין הדבר מדהים? והאין הוא עדות מובהקת לכוח טמיר ונעלם?
[2] למשל:
"הספרות אפשרית רק בסופו של תהליך אסקזה ראשונית וכתוצאה מהתחשלות רוחנית שבמהלכה האדם מעבד ומעכל את זיכרונותיו הכאובים, תוך כדי בניית אישיות".
- חורחה סמפרון, מתוך הספר "הכתיבה או החיים".
"הספרות, קיימא לן, אינה אלא בבואה מן החיים; אין היא יוצרת יש מאַיִן. מי שמשקיף לתוכה, הוא המשתקף בתוכה".
- יצחק ליבוש פרץ, מתוך "הספרות והחיים".
http://benyehuda.org/perets/pina05.html
"לכתוב פירושו לעסוק בהתהוות, במה שלעולם לא יושלם, במה שלעולם יישאר במהלך היעשותו, במה שגולש מחומרי-החיים, נתונים או אפשריים".
ז'יל דלז, מתוך "הספרות והחיים".
http://www.mitaam.co.il/mit5deleuze.htm