קוד: הודיעני נא את דרכיך - הראני נא את כבודך - דעת הרמב"ם בתנ"ך
סוג: פירוש
מאת: חגי הופר
אל:
הרמב"ם, ב"מורה נכוכים", חלק א', פרקים נח', נט', ס', אומר, כי התיאור הנכון של ה' הוא על הדרך השלילה וכי התארים החיובים מתארים את דרכיו והנהגותיו של ה' ולא אותו עצמו - ויש לבדוק קביעה זו. אמנם, זה מה שנכתב בפסוקים אלה - משה מבקש פעם אחת לדעת את דרכי ה' ופעם אחת לדעת את עצמותו וה' מגלה לו את הבקשה הראשונה בלבד, אבל ממנה אפשר לדעת על עצמותו גם כן. ואמנם, יש הרבה אמת בטענה זו, שהרי אלוהים כמושג הוא כל מה שמעל התפישה האנושית ומעבר להשגת האדם. אולם, האמנם יכולים אנו לומר, למשל, שאלוהים הוא לא אנושי? והרי מנין לנו קביעה זו? הרי יכול להיות שאלוהים הוא גם האנושיות, והרי נכתב כי האדם נברא 'בצלם אלוהים' והפסוק אומר דרשני. וכלומר - בהעדפת השלילה יש משהו שבכל-זאת מצמצם את מהות האל לכיוון אחד. ולא רק זאת, אלא שהויתור על החיוב גם כן מצמצם אותו ויש בזה ויתור עצום, שהרי היינו רוצים לחשוב שמי שעובד את האל גם יכיר ולו משהו ממנו. כך שככלל ניתן לומר, שההפרש הזה בין החיוב והשלילה כולו הוא מנקודת ראותו של האדם בלבד, שנצמד לדיכוטומיות כעין אלה בהבנתו, ואין כאן משהו המתאר את אלוהים עצמו, ועוד שאף כאופן הבנה אנושית של אלוהים אין הפרדה והעדפה זו נראית כנכונה, כאמור. וכן אנו מוצאים תיאורים חיביים של האל לכל אורך התנ"ך. כאן, למשל, מוזכרת עובדת היותו רחום וחנון, וכן מופיע גם במקומות אחרים. מנגד לזה בנחום (א', 2) אנו מוצאים, למשל - "אל קנוא ונוקם ה' נוקם ה' ובעל חמה נוקם ה' לצריו ונוטר הוא לאויביו", והוא ממשיך (3) - "ה' ארך אפים וגדול כח ונקה לא ינקה ה' בסופה ובשערה דרכו וענן אבק רגליו", כלומר - כל הספר פותח בתיאורים שונים של ה', בעיקר כאן - במידת הדין שלו. כך שלכל הפחות, לדעתי, יש לקחת את הקביעה הזאת של הרמב"ם בערבון מוגבל.