מאת: חגי הופר
אל:
נכתב ב: 11:41:53 16.04.2009, כתוספת/תגובה ל: ויקרא י
שואל רש"י - היכן אמר לו את זה? ועונה - "ונקדשו בכבודי (שמות כט) א"ת בכבודי אלא במכובדי". ורמב"ן מביא אף הוא פירוש רש"י זה ומציין שהוא ממדרש רבה ומוסיף פירוש כפשוטו - שזהו דבר ה', "וכן הוא אומר (תהלים סח) נורא אלהים ממקדשיך, אל תקרא ממקדשיך אלא ממקודשיך. וניתן להוסיף ולומר, שהרבה דברים ידועים לנו שנאמרו מפי ה' ואינם כתובים ממש, כך, למשל, בעונש המקושש בשבת, שלא נאמר במפורש בשום מקום, פרט לנביאים, שיותר מאוחרים בזמן - ואף זה רק מבחינת לא לשאת דבר ביום השבת, מבחינת תחומין. ומכאן - טוענים אנשי האורתודוכסיה - החובה שבתורה שבעל-פה. ואולם לזאת יש להמשיך ולשאול, האומנם היהדות המקראית היא כיהדות שלנו היום - והדיון בזה ארוך ומסועף. די אם נזכיר את העובדה, כי חלק מן המצוות נכתב שחודשו לעם בקריאה בספר התורה. וזה בכל מקרה לא ענייננו כאן.
סיפור דומה מופיע בהפטרה - "ויחר אף ה' בעזה ויכהו שם האלהים על השל וימת שם עם ארון האלהים" (שמואל ב', ו', 7), שממשיך - "ויחר לדוד על אשר פרץ ה' פרץ בעזה ויקרא למקום ההוא פרץ עזה עד היום הזה" (שם, 8).
כאן מעניין השם שניתן על מעשהו של ה' כלפי עזה ואולי גם ברמז על מעשהו של עזה עצמו - פרץ. וכן מופיע גם במקומות אחרים בתנ"ך - "ויפרץ בו" (מלכים ב', ה', 23, למשל), שבא במקום - 'ויפצר בו'. ופרץ זה שמו של בן יהודה, ככתוב - "מה פרצת עליך פרץ ויקרא שמו פרץ" (בראשית, לח', 29), שממנו המלך המשיח, שאף שמו, לדעת חכמים פרץ, או הפורץ, ככתוב - "עלה הפורץ לפניהם" (מיכה, ב', 13).
וזה עיקרון חשוב שאנו לומדים כאן והוא אף רלוונטי לימינו. כך, למשל, באסון שקרה במומבאי היו ששאלו כיצד קרה הדבר, והרי ידוע כי 'שליחי מצווה אינם ניזוקים'? אז את התשובה אנו מוצאים בפרשתנו - 'בקרובי אקדש'. ומדוע זה? כאן רק נוכל לשער השערות; מלבד הדבר הברור, שמי שקרוב לקודש מסתכן ביותר, כמו שגם אומרים - 'ה' מקפיד עם צדיקים כחוט השערה', כמו שהקפיד עם משה בחטאו כשהכה בסלע, עד שלא נכנס לארץ המובטחת, ודוגמא נוספת - הכהן הגדול, שנצרך לכל מיני סוגי טהרה לפני כניסתו לקודש, שלא לדבר על קודש הקודשים - מלבד זה אולי יש משהו מחנך את העם - וכמו שכתוב - "ועל פני כל העם אכבד" - בעונש הסמלי הזה, ואולי גם - נסתכן ונאמר אף זאת - יש משהו מכפר במיתתם של צדיקים, כמו שאנו יודעים גם ממקומות אחרים (עיין בישעיה נג'). ואף על פי שכאן נדב ואביהוא מתו על חטאם-הם, שהקריבו אש-זרה, שלא על-פי החוקים שקבע ה' בדיוק.