השעיר לעזאזל בימינו

מאת: חגי הופר

אל: hagaihof @ gmail.com

ויקרא טז8: " ונתן אהרן על שני השעירם גרלות גורל אחד לה' וגורל אחד לעזאזל "

על "השעיר לעזאזל":

רמב"ם מו"נ: ומכיוון ששֹעיר המשתלח בא לכפר על חטאים שכולם חמורים עד שאין חטאת ציבור המכפרת על מה שהוא מכפר, והוא כביכול נושׂא את החטאים כולם, אין עוסקים בו כלל בשחיטה ולא בשׂריפה ולא בהקרבה, אלא מרחיקים אותו תכלית הריחוק. משליכים אותו לארץ גזרה (ויקרא ט"ז, 22), כלומר, גזורה (מן) היישוב. איש לא יטיל ספק שאין החטאים גופים המועברים על גבו של פרט אל פרט אחר. אלא כל המעשׂים האלה מְשָלִים לשם היווצרות צורה בנפש כדי שתיווצר ההיפעלות לתשובה, כלומר, שנקיים אנו מכּל מעשׂינו הקודמים, השלכנום אחרי גבינו והרחקנום תכלית ההרחקה.

רמב"ן: ומפורש מזה בפרקי רבי אליעזר הגדול (פרק מו), לפיכך היו נותנין לו לסמאל שוחד ביום הכפורים שלא לבטל את קרבנם, שנאמר: גורל אחד לה' וגורל אחד לעזאזל, גורלו של הקב"ה לקרבן עולה, וגורלו של עזאזל שעיר החטאת וכל עונותיהם של ישראל עליו, שנאמר: ונשא השעיר עליו...

והנה רמז לך רבי אברהם [בן עזרא] שתדע סודו כשתגיע לפסוק "ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים". והמלה מורכבת, וחביריה רבים.

http://www.daat.ac.il/encyclopedia/value.asp?id1=1637

 

לדעתי שני הפירושים משלימים ולא סותרים (אף על פי שבודאי הם מובחנים זה מזה): נותנים לשטן את חלקו, כלומר מרחיקים אותו מעם עצמנו ובכך מתנקים. השאלה הגדולה האם אנו אכן מתנקים בכך? כי בהסתכלות פסיכולוגית מודרנית זהו תהליך השלכה פשוט – ואכן "משליכים" את השעיר כפי שעושים תשליך, על פי הפסוק – מיכה ז19: " ותשליך במצלות ים כל חטאותם ". זהו גם הסימפטום של "השעיר לעזאזל" כתופעה פסיכולוגית, שהיא שלילית בודאי – לוקחים קורבן אחד (ובאמת זה מנגנון של כל הקורבנות) ומדביקים לו את כל הדברים השליליים, שאנו לא חסרים אותם. הטוב יותר הוא לקשוט עצמך ולקבל את האחר על אף מגרעותיו. (כך גם מלמד עמנואל לוינס היהודי). ואולי צריך להבחין בין שעיר לעזאזל שהוא אדם לבין אחד שהוא בעל חיים?

והנה בנצרות לקחו עקרון זה והובילו אותו לקיצוניות השיא שלו – אדם אחד נושא את כל חטאותינו על כתפיו ובכך מנקה אותנו. הוא השעיר לעזאזל האולטימטיבי. הוא גם הקורבן האולטימטיבי. לא משנה שבתולדות האנושות עם ישראל היה השעיר לעזאזל והקורבן האולטימטיבי. וכן תמיד החלש והשונה, האחר, משמש בתפקיד זה. אולי מוטב שלא נשליך על האחר כלל את המגרעות שנמצאות בנו?

 

את הרעיון הזה אני כותב לאחר שמיעת הרצאה על השעיר לעזאזל מעמדה מסורתית נרחבת. אולם מיד לאחר ההרצאה שמעתי נאום של לסבית דתיה שהתמקד בעיקר בקבלת שונויות. כך שכנראה הוא נוצר מעירוב של שני אלה. השאלה האם ניתן ליישב את רעיון השעיר לעזאזל עם המציאות המודרנית? זה קשור לשאלה נוספת - והאם ניתן לקבל, מעמדה דתית, את תופעת ההומוסקסואליות הדתית? בין כך ובין כך, אני חושב שפרשנות פסיכולוגית של המצוות היא כר פורה ואולי אמשיך בזאת בהמשך.

.

[אפשר להוסיף אולי שהמצווה הזאת מראש נראית זרה ומוזרה ליהדות ואפשר למצוא בה שיירי עבודה זרה (שמעתי מהמרצה שלחיתים כנראה היה מנהג דומה שנקרא - "עזזכי", בנוסף על ההשוואות באנצ' המקראית). גם על הקורבנות הרמב"ם אומר שאין זה המצב המועדף, אלא רק שלב הכרחי בין ע"ז לאמונת ייחוד מזוקקת. ואכן בהמשך נאמר - "חסד חפצתי ולא זבח"!].