פרשת קורח - כולם קדושים? התנשאות? תלונה על אהרן?

קוד: פרשת קורח - כולם קדושים? התנשאות? תלונה על אהרן? בתנ"ך

סוג: מאמר

מאת: חגי הופר

אל:

לפרשת קרח
"ויקח קרח בן יצהר בן קהת בן לוי ודתן ואבירם בני אליאב ואון בן פלת בני ראובן. ויקמו לפני משה ואנשים מבני ישראל חמישים ומאתים נשיאי העדה קראי מועד אנשי שם" (במדבר, טז, 1-2).
יש לשים לב שהקואליציה פה היא רחבה יותר מאשר קרח עצמו, שעל שמו נקראת הפרשה, והיא כוללת ראשים מסוגים שונים - בני ראובן שהוא הבכור ונשיאי העדה, שהם הראשים.
"ויקהלו על משה ועל אהרן ויאמרו אלהם רב לכם כי כל העדה כלם קדשים ובתוכם ה' ומדוע תתנשאו על קהל ה'. (שם, 3).
והאם כל העדה באמת קדושים? והרי הם חטאו חטא אחרי חטא, מצד אחד, ומצד שני הם ראו ניסים שאף גדולי הנביאים לא ראו, כמאמר המדרש. ואף בגמרא ניתן למצוא את סברת קדושתם בתיאור מסעותיו של בר-בר-חנה ומציאתו שרידים של מתי מדבר, המגיעים עד השמיים. מלבד זאת יש להדגיש את העובדה שלגבי המקרא - "אין אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא", או - "מי יאמר זיכיתי לבי טהרתי מחטאתי", כך שספק אם בכלל אפשר לכנות קדוש מישהו, אף כי אחר-כך נאמר - "והיה האיש אשר יבחר ה' הוא הקדוש" (שם, 7).
"ומדוע תתנשאו" - הפוסל במומו פוסל, שהרי כל עניין המרד הזה הוא התנשאות וגאוה, כשעל כך נכתב בפרקי אבות (ה', יז') - "כל מחלוקת שהיא לשם שמיים סופה להתקיים ושאינה לשם שמיים אין סופה להתקיים. איזו היא מחלוקת לשם שמיים? זו מחלוקת הלל ושמאי, ושאינה לשם שמיים זו מחלוקת קרח ועדתו".
"ובקשתם גם הכהונה" (שם, 10).
"ואהרן מה הוא כי תלונו עליו" (שם, 11).
יש לשים לב, כי משה מזכיר רק את צד אהרון שהלינו עליו ולא מזכיר את הצד שלו עצמו. והרי הם חלקו גם על עובדת מנהיגותו של משה. לכך יכולות להיות מספר תשובות: יכולה להיות זו מידת ענוותנותו של משה, שלא הקפיד על כבודו רק על כבוד אחיו. ואולי הוא ניסה להמעיט ממרדם בדרך תשובתו אליהם. ואולי הוא קלע למטרה, שלאו-דווקא עליו הם מלינים מטעמי שאיפת שינוי ממשל לתקין יותר, אלא שחפץ לבם בכהונה של אהרון, שנמנעה מהם - וזה גם מה שזוכר הציבור בדרך-כלל, שקרח ביקש גם את הכהונה, בעוד הוא ביקש גם את השלטון. זאת כנגד השקפת ההסתפקות במה שיש לך.
ומבחינה אקטואלית - מה מזכירה לנו פרשה זו? לי את מזכירה את פרשת דודו טופז, שלא הסתפק במעמד שכבר היה לו, אלא בחר לחלוק על מנהיגי-הרייטינג, אלא שלא עשה זאת כמחלוקת לשם-שמיים ולכן האדמה פצתה את פיה ובלעה אותו, כביטוי מושאל, כמו שנהוג לומר - רציתי שהאדמה תבלע אותי מרוב בושה. וגם כאן המדובר הוא בגאוה, ששואלת את זולתה - "למה תתנשאו?". ועל כך אומר המדרש - "קרח שפקח היה מה ראה לשטות זו?". אלא שאין אדם חוטא אלא אם כן תקפתו רוח שטות, כמאמרם.