לפרשת מטות-מסעי
"איש כי ידר נדר לה' או השבע שבעה לאסור אסר על נפשו לא יחל דברו ככל היצא מפיו יעשה" (במדבר, ל', 3).
ישנה השאלה, האם עדיף לידור נדר או שעדיף להימנע מכך. בקהלת אנו קוראים - "טוב אשר לא תדר משתדור ולא תשלם" (ה', 4). כלומר, אנו יכולים להבין מכאן שלא טוב אשרלא תידור משתדור וכן תשלם, אחרת הכתוב לא היה מדגיש לנו את אי-התשלום. אבל הדברים הם דרושים ולא פשוטים. ואכן, חכמי היהדות חלוקים בדבר זה.
ואילו בנצרות אנו מקבלים תמונה יותר ברורה, שם כתוב - "עוד שמעתם כי נאמר לקדמונים: לא תשבע לשקר לשלם לה' שבועותיך (ויקרא, יט', 12; דברים, כג', 22). אבל אני אומר לכם: לא תשבעו כל שבועה: לא בשמים, כי כסא אלוהים המה; ולא בארץ, כי הדום רגליו היא; ולא בירושלים, כי היא קרית מלך רב, אף בראשך אל תשבע, כי אין ביכלתך להפך שער אחד ללבן או לשחור. אך יהי דברכם הן הן, לא לא; והיותר מאלה מן הרע הוא" (מתי, ה', 33-37). כלומר, גם כאן מודים כי בכתוב המקורי כן הייתה הוראה להשבע, אלא שהכתוב כאן מוסיף על הכתוב המקורי.
וממה באים השבועה והנדר? הם באים בדרך-כלל כאשר אדם נמצא במצב קיצוני מסוים, של משבר או של לחץ וכיוב', אז הוא נודר ומקבל על עצמו דברים, בהתנייה שאלוהים יושיעו מצרתו. הצד החיובי פה הוא שזה דבר טבעי מאוד, אך הצד הפחות חיובי אולי הוא שאמונתך צריכה להיות יציבה ומתמשכת ולא להיות תלויה בנסיבות המשתנות, מלבד העובדה שהוזכרה, שהאדם לא אדון בעולם ואין בידו להבטיח שאכן יקיים את מבטא-שפתיו.
כך עד לימינו, אנו מכירים את הביוטויים השגורים על השפתיים - 'בלי נדר' ו-'בעזרת ה'', שנוטים לצד הכף המורה לא להישבע כלל, ומאידך יש כאלה שכן נודרים ונשבעים והם נוטים לטובת הכף השנייה.
"ואם לא תורישו את ישבי הארץ מפניכם והיה אשר תותירו מהם לשכים בעיניכם ולצנינים בצדיכם וצררו אתכם על הארץ אשר אתם ישבים בה" (במדבר, לג', 55).
מפרש רש"י - "לשכים בעיניכם - ליתדות המנקרות עיניכם, תרגום של יתדות שיכיא. ולצנינים - פותרים בו הפותרים לשון מסוכת קוצים הסוכרת אתכם לסגור ולכלוא אתכם מאין יוצא ובא".
ועוד אנו מוצאים במקום אחר - "והיו לכם לפח ולמוקש ולשטט בצדכם ולצנינים בעיניכם" (יהושע, כג', 13).
מפרש רש"י - ולשוטט בצדיכם - ישוטטו לבוז ולשלול סביבותיכם. ולצנינים - לשון מחנות וכן (יחזקאל, כג', כד'), ובאו אליך הצן, כצנה זו המקפת את אדם משלש רוחות, כמה שנאמר (תהילים, ה', יג'), כצנה רצון תעטרנו...". ואילו מצודות כותב - "ולשוטט - רצה לומר יכאבו לכם כמכת השוט, וכקוץ המנקר העין". גם קאסוטו מסכים שצנינים הם קוצים ומומלץ לקרוא אף את פירוש הרמב"ן לפסוק זה.
אם כך ואם כך אנו רואים, שהשארת העמים עובדי האלילים בארץ מהווה סכנה ליושבי הארץ הישראלים. וכן בימינו, בלי להיכנס לנבכי הפוליטיקה, רואים בבירור שהשארת המיעוט הערבי חסר הזכויות וההגדרה העצמית בארץ מתגשמת באמירה - "וצררו אתכם". יהא אם כך הפתרון אשר יהא מצב זה כפי שהוא ודאי לא יכול להמשיך.