שבועה - דיבור, שמיעה ונפש

קוד: שבועה - דיבור, שמיעה ונפש בתנ"ך

סוג: כלל

מאת: אור-לי לדוביץ

אל: orlyladovich @ gmail.com

בפסוקים ב'- י"ז נראה קשר חזק מאוד בין החלק הרוחני של האדם לביטוי הפרקטי של מחשבותיו.

הראב"ע כותב "מילים נמשלות לגופות וטעמיהם כנשמות", קיימים שני מימדים ביחס של האדם אל העולם:

אדם חושב מבוקר עד ליל על דברים רבים, הוא מקבל קבלות, הוא "אוסר איסר על נפשו" – בליבו, כל עוד הוא לא הגיע למימד הפרקטי של מבטא שפתיים, הוצאה מפיו, דבריו הם "פורחים באויר".

כוחה של המילה היא שהיא הופכת את המחשבה לגוף, חי, נושם ובעל משמעות. מילה ניתן לשמוע, ומילה יכולה להשפיע על הנפש (גוף) והיא מדגישה את הפער הכ"כ עמוק בין המחשבה, אשר לעיתים משתלטת על כל חלקה טובה, ומקשה על הדיבור הפרקטי הוצאת המילים, ברגע שאדם עושה את הקפיצה, של הדיבור, שמגלה את הנשמה, הוא נותן תוקף לדבריו. נדרים מתקיימים בגלל דיבור קטן שניתן לשמוע.

כמה קשה קפיצה זו, של דיבור משמעותי, דיבור החושף רבדים שונים של הנפש. הדיבור שנותן תוקף חזק למעשים, כמה פחדים הוא טומן בחובו. פחד מן החשיפה ע"י הגופות שעלולות להשאיר אותך ערום ועריה (במיוחד כשמישהו מסתכל).