סורר ומורה והנבואה

מאת: חגי הופר

לעיתים הביטוי סורר ומורה מופנה לאדם:
דברים כא18: "כי יהיה לאיש בן סורר ומורה איננו שמע בקול אביו ובקול אמו ויסרו אתו ולא ישמע אליהם".
ולעיתים הוא מופנה לעם:
ירמיהו ה23: "ולעם הזה היה לב סורר ומורה סרו וילכו".
עלינו להבין את הפסיכולוגיה של הנביא, שהרי ברגיל הפוסל – במומו פוסל, או כפי שנאמר בברית החדשה – טול קורה מבין עיניך! אם כך כיצד בכלל ניתן להוכיח ועוד עם שלם, האין פה הכללה?
הדברים מתחדדים עוד יותר אם נזכור שהנביא היה דמות מוזרה ולעיתים קרובות נחשב למשוגע:
הושע ט7: " באו ימי הפקדה באו ימי השלם ידעו ישראל אויל הנביא משגע איש הרוח על רב עונך ורבה משטמה".
אם כך, האם אין להאשים את הנביא עצמו על כך שהוא חורג מהנורמה?
כך אכן עושים על פי שיר שכתבתי פעם:
http://tora.us.fm/tnk1/messages/sig_9_7.html'> http://tora.us.fm/tnk1/messages/sig_9_7.html

במובן זה כביכול נראה שהנביא עצמו הוא הסורר והמורה. וכך מופיע:
אל מול האישום בעכירת ישראל -
מלכים א יח17: "ויהי כראות אחאב את אליהו ויאמר אחאב אליו האתה זה עכר ישראל"
אליהו מהפך את הדברים -
מלכים א יח18: "ויאמר לא עכרתי את ישראל כי אם אתה ובית אביך בעזבכם את מצות ה' ותלך אחרי הבעלים"
הנביא אם כך מעמיד את עצמו מול העם ויתרונו שדבריו הם דברי ה'. במובן עכשווי מה הכוונה בזה? אפשר לומר – דברים אותנטיים המבוררים מסיגים, ראיה נכונה של המציאות, ואף – חריגה מעבר למישור המובן מאיליו. דברים אלה כמובן יש לפרט במקום אחר.
כלומר, יסוד ההיפוך הוא חזק אצל הנביאים. וכן אנו מוצאים אצל נביאי השקר:
ירמיהו כג36: "ומשא ה' לא תזכרו עוד כי המשא יהיה לאיש דברו והפכתם את דברי אלהים חיים ה' צבאות אלהינו".
ואולי ניתן להוסיף:
ישעיהו כט16: "הפככם אם כחמר היצר יחשב כי יאמר מעשה לעשהו לא עשני ויצר אמר ליוצרו לא הבין".
וראה פירושי האחד:
http://tora.us.fm/tnk1/messages/prqim_t1029_2.html'> http://tora.us.fm/tnk1/messages/prqim_t1029_2.html
וכן כנראה לכך הכוונה בדברים:
בראשית ג24: "ויגרש את האדם וישכן מקדם לגן עדן את הכרבים ואת להט החרב המתהפכת לשמר את דרך עץ החיים".
החרב המתהפכת היא ההיפוך הרעיוני של הפוסל במומו פוסל והקורה שבין העיניים עד הראייה הבהירה, המצויה בגן העדן. וזו דרך עץ החיים, שכך מכונה גם התורה.