תוספת ל: דברים לב

מאת: motinue

אל: motinue @ gmail.com

פרשת הַאֲזִינוּ: שירה ותקווה לשנה טובה / מוטי לקסמן
"הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וַאֲדַבֵּרָה
וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ אִמְרֵי פִי" (דבר' לב, א).
פתיחה מרשימה ביותר המזמנת את העולם, "השמים והארץ", לשמוע ולהאזין.
זו היא הפתיחה לפרשת השבוע, פרשת "הַאֲזִינוּ". פרשה אשר חותמת את חומש דברים, את התורה כולה וגם את חייו של משה.
פרשה זו נקראת תמיד בשבת שלאחר ראש השנה, ולעיתים גם לאחר יום הכיפורים. הואיל והקריאה החלקית בפרשת שבוע מתחילה בתפילת מנחה של יום שבת, נמשכת בתפילות שחרית של יום שני ויום חמישי (1) ונקראת במלואה בתפילת שחרית של יום שבת, הרי השנה פרשת השבוע "חובקת" את הימים האחרונים של תשס"ז ואת הימים הראשונים של תשס"ח.
מעין עת קישור בין העבר, החולף למתחדש, לעתיד, כאילו אמרנו בין הזמנים.
אכן, עת שמתאים לה פתיחה מיוחדת ביותר.
איך מבינים פתיחה זו?
יונתן מעלה את הבדל הניסוח בין פתיחה זו לדברי הנביא ישעיהו (2). הנביא מחליף בין השמים והארץ לגבי ההאזנה והשמיעה. יונתן מקשר זאת לימיו האחרונים של משה: "והיה כאשר הגיע קִצו של משה נביא להאסף מִתוך העולם, אמר בלִבו: אינני מעיד בעם הזה עדים שטועמים טעם מיתה בעולם הזה הנני מעיד בהם עדים שלא טועמים מיתה בעולם הזה, אך סופם להִתחדשׁ לעולם שיבוא ישעיה הנביא כאשר היה מִתנבא באסיפותם של ישׂראל נתן שמיעה לשמים והאזנה לארץ מִן בִגלל שהיה קרוב לארץ ורחוק מִן השמים אך משה הנביא כאשר היה מִתנבא באסיפותם של ישׂראל נתן שמיעה לארץ והאזנה לשמים מִן בִגלל שהיה קרוב לשמים ורחוק מִן הארץ שכך כתוב "הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וַאֲדַבֵּרָה, וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ אִמְרֵי פִי" (דבר' לב, א).
רש"י, רשב"ם וגם רמב"ן מבינים בקריאה לשמים ולארץ כציון עדי-עולם לברית בין העם לאלוהים שמהם תבוא ברכה אם בני ישראל יקיימו את הברית, וצרות ופגע אם בני ישראל לא ימלאו את הברית.
ראב"ע מקבל זאת אך מוסיף: " וכבר רמזתי לך, על נשמת האדם שהיא אמצעית בין הגבוהים לשפלים" (ראב"ע לאתר).
אבל לְמַה עדים השמים והארץ, או במלים אחרות מהם "אִמְרֵי פִי"?
ובכן הם כוללים שבח לה' (3) ואזהרה לעם שאם יסטה מן הברית ה' יפגע בו (4).
דברים אלה מזכירים לנו את הפרקים האחרונים בהם פורטו תנאי הברית, והתוצאות בהתאם.
עם-זאת, אין זו חזרה ותו לא, אלא יש בה חידוש.
כבר בחלק האחרון של הפרשה הקודמת, פרשת "וַיֵּלֶךְ" נמסר לנו "וְעַתָּה כִּתְבוּ לָכֶם אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת וְלַמְּדָהּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שִׂימָהּ בְּפִיהֶם" (דבר לא, יט). משה אכן פועל כך: (כב) וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת בַּיּוֹם הַהוּא וַיְלַמְּדָהּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל [...] וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה בְּאָזְנֵי כָּל קְהַל יִשְׂרָאֵל אֶת דִּבְרֵי הַשִּׁירָה הַזֹּאת עַד תֻּמָּם" (שם כב, ל).
יתר על-כן, השירה היא העדות גם לאלוהים לא להחמיר יתר על המידה בדין הסוטים: "שִׂימָהּ בְּפִיהֶם לְמַעַן תִּהְיֶה לִּי הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְעֵד בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל: כִּי אֲבִיאֶנּוּ אֶל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבֹתָיו זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ וְאָכַל וְשָׂבַע וְדָשֵׁן וּפָנָה אֶל אֱלֹהִים אֲחֵרִים וַעֲבָדוּם וְנִאֲצוּנִי וְהֵפֵר אֶת בְּרִיתִי:
וְהָיָה כִּי תִמְצֶאןָ אֹתוֹ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת וְעָנְתָה הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְפָנָיו לְעֵד כִּי לֹא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ כִּי יָדַעְתִּי אֶת יִצְרוֹ אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה הַיּוֹם בְּטֶרֶם אֲבִיאֶנּוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבָּעְתִּי" (שם, יט–כא).
ואכן, בסיום דבריו של משה בפרק לב שוב חוזר נוסח השירה: "וַיָּבֹא מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר אֶת כָּל דִּבְרֵי הַשִּׁירָה הַזֹּאת בְּאָזְנֵי הָעָם" (דבר' לב, מד).
האם יש קשר בין המעמד בו מסיים משה את תפקידו ואת חייו לבין השירה?
איני יודע מה הייתה כוונת הסופר המקראי, אבל אני מוצא בכך ציון מתאים ביותר.
זה מזכיר לי את שירה של נעמי שמר "לשיר זה כמו להיות ירדן":
"אתה מתחיל למעלה בצפון
צונן צעיר שוצף ומתחצף
אתה שומע ציפורים בסבך
וכל אחת מהן
ציפור גן עדן"
...
סופך
לגווע כמו ירדן
להיאסף לאט אל ים המוות
במקום הנמוך ביותר בעולם
אבל
מראש הרי השלג
בהמולה גדולה צוהלת
אחריך
שיריך מפכים להם".
משה, בחומש דברים סוקר את התפתחות השבטים לעם, את מהלך תפקודו כמנהיג כריזמטי ונועז המגיע לסוף דרכו.
אבל, אין זו סוף הדרך.
משה גופו אינו נכנס לארץ המובטחת אבל דבריו ומורשתו הרוחנית זורמים ומפכים הלאה.
"וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן מָלֵא רוּחַ חָכְמָה כִּי סָמַךְ מֹשֶׁה אֶת יָדָיו עָלָיו וַיִּשְׁמְעוּ אֵלָיו בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲשׂוּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה" (דבר' לד, ט).
אכן, "בהמולה גדולה צוהלת / אחריך / שיריך מפכים להם".
ולשירה, לשירה שנושאת ברכה ואמונה ותקווה משנה משמעות לשבוע זה שתחילתו סוף שנת תשס"ז וסופו תחילת שנת תשס"ח.
אכן, "אילו כל האוהבים תלו בכוכבים / בלילה זה את מבטם –
קמו לעינינו, ממצולות שירינו, / כל האגדות כולן..." (5)
אהבה, חלומות, שירה ואמונה יעלו גם לנו את "כל האגדות כולן".
אז, בואו, בלי היסוס
נשיר באמונה ובאהבה
בקול עז ומכל הלב
לטוב וליפה לכל,
בסדר?
ושתהיה שנה טובה.
<><><><><>
הערות
(1) לא השנה, כי יום חמישי הוא היום הראשון לשנת תשס"ח בו נקרא פרק כא מחומש בראשית, סיפור הולדת יצחק.
(2) "שִׁמְעוּ שָׁמַיִם וְהַאֲזִינִי אֶרֶץ" (ישע' א, ב).
(3) למשל: "כִּי שֵׁם ה' אֶקְרָא הָבוּ גֹדֶל לֵאלֹהֵינוּ: הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ כִּי כָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא" (דבר' לב, ג–ד).
(4) "לִי נָקָם וְשִׁלֵּם לְעֵת תָּמוּט רַגְלָם כִּי קָרוֹב יוֹם אֵידָם וְחָשׁ עֲתִדֹת לָמוֹ" (שם, לה).
(5) יוסי גמזו,"אילו כל האוהבים".