קוד: וימס לבב העם - מלחמת העי בתנ"ך
סוג: דיון1
מאת: גואל דידי
אל:
"וימס לבב העם" - מלחמת העי
מלחמת העי מתוארת באריכות ביהושע פרקים ז-ח. מלחמת העי היא מלחמה בשתי מערכות, כאשר במערכה הראשונה בני ישראל מפסידים ונהרגים כשלושים ושישה איש, ובמערכה השנייה בני ישראל מנצחים את העי והורגים את כל תושבי העיר. באמצע בין שתי המערכות מספרים לנו הכתובים על הסיבה להפסד בני ישראל במערכה הראשונה, והיא מעילתו של עכן בחרם במלחמה נגד יריחו.
קריאה מדוקדקת של הפסוקים מעלה מספר שאלות, אשר התשובה עליהם שופכת אור חדש על המלחמה וחשיבותה.
בפרק ז' פסוקים ב'-ג' נאמר כך: "וישלח יהושע אנשים מיריחו העי אשר עם בית און מקדם לבית אל, ויאמר עליהם לאמור עלו ורגלו את הארץ. ויעלו האנשים וירגלו את העי. וישובו אל יהושע ויאמרו אליו אל יעל כל העם כאלפים איש או כשלושת אלפים איש יעלו ויכו את העי, אל תייגע שמה את כל העם כי מעט המה
".
המרגלים ששלח יהושע מציינים במפורש לאחר שסיירו בשטח, וראו את העיר על חומותיה ואנשיה, שלהילחם באנשי העי די באלפיים עד שלושת אלפים חיילים.
הערכתם של המרגלים ששלח יהושע מקבלת חיזוק מפרק ח' פסוקים כ"ה – כ"ז המדברים על מספר ההרוגים מאנשי העי, וזה לשון הפסוקים: "ויהי כל הנפלים ביום ההוא מאיש ועד אישה שנים עשר אלף כל אנשי העי. ויהושע לא השיב ידו אשר נטה בכידון, עד אשר החרים את כל ישבי העי. רק הבהמה ושלל העיר ההיא בזזו להם ישראל...
".
הרי לנו שכל אנשי העי כולל נשים וילדים נהרגו בידי יהושע, ומספר כולם היה שנים עשר אלף בלבד. אם נוריד את מספר הילדים והנשים אנו נקבל מספר לוחמים קטן המחזק את הערכתם של מרגלי יהושע שדי באלפיים עד שלושת אלפים איש.
מפלתם של בני ישראל במערכה הראשונה ותגובת יהושע והעם מתוארת בפרק ז' פסוקים ה'-ט', וזה לשונם: "ויכו מהם אנשי העי כשלושים ושישה איש, וירדפום לפני השער עד השברים, ויכום במורד, וימס לבב העם ויהי למים. ויקרע יהושע שמלותיו ויפול על פניו ארצה לפני ארון ה' עד הערב הוא וזקני ישראל ויעלו עפר על ראשם. ויאמר יהושע אהה ה' אלוקים למה העברת העביר את העם הזה את הירדן לתת אותנו ביד האמורי להאבידנו ולו הואלנו ונשב בעבר הירדן. בי ה' מה אומר אחרי אשר הפך ישראל עורף לפני אויביו. וישמעו הכנעני וכל יושבי הארץ ונסבו עלינו והכריתו את שמנו מן הארץ, ומה תעשה לשמך הגדול
".
במבט ראשון נראית תגובת יהושע וכל העם כתגובה מוגזמת החורגת מכל פרופורציות. בני ישראל אמנם הפסידו במערכה הראשונה, אך מספר ההרוגים כל כך מועט, שהתגובה לכאורה לא מובנת. יתר על כן כותב הנביא "וימס לבב העם ויהי למים
", וזה תמוה, וכי בשביל הפסד אחד קטן, של כוח צבאי כל כך קטן, לבב העם נמס ויהי למים?
ה' מודיע ליהושע שמישהו מעל בחרם. יהושע מטיל גורלות, והגורל נופל על עכן. עכן מודה, ונענש. לכאורה המצב החמור של המעילה בחרם תוקן, וכעת ניתן לחזור ולנצח במלחמות. אך מה תמוהים דברי ה' בתחילת פרק ח' וזה לשונם: "ויאמר ה' אל יהושע אל תירא ואל תחת, קח עימך את כל עם המלחמה וקום עלה העי ראה נתתי בידך את מלך העי ואת עמו ואת עירו ואת ארצו. ועשית לעי ולמלכה כאשר עשית ליריחו ולמלכה רק שללה ובהמתה תבוזו לכם, שים לך אורב לעיר מאחריה. ויקם יהושע וכל עם המלחמה לעלות העי, ויבחר יהושע 30 אלף איש גיבורי החיל, וישלחם לילה. ויצו אותם לאמור ראו אתם אורבים לעיר מאחרי העיר אל תרחיקו מן העיר מאוד, והייתם כולכם נכונים. ואני וכל העם אשר איתי נקרב אל העיר והיה כי יצאו לקראתנו כאשר בראשונה ונסנו לפניהם. ויצאו אחרינו עד התיקנו אותם מן העיר כי יאמרו נסים לפנינו כאשר בראשונה ונסנו לפניהם. ואתם תקומו מהאורב והורשתם את העיר ונתנה ה' אלוקיכם בידכם...
"!
לאחר ענישת עכן וחזרה למצב שלפני החטא, אנו מצפים שיהושע ישלח שוב שלושת אלפים חיילים כפי שהמליצו המרגלים, והם ישמידו את כל יושבי העי. יתר על כן, אנו מצפים שציווי ה' ליהושע יהיה משהו בסגנון "קח 500 איש בלבד ולך הילחם בעי", שהרי אין לה' מעצור להושיע אם ברב או במעט, ומה תהיה הוכחה גדולה יותר לעם, שההפסד הראשון נבע מחטאו של עכן, מאשר אם ינצחו בכוח הקטן פי 6 מהכוח המקורי.
ה' פועל אחרת לגמרי. ה' מצווה את יהושע לקחת עימו את כל עם המלחמה, אך עדיין אין זה מספיק, אלא על יהושע לנקוט בתכסיסי מלחמה, לשים אורב לעיר מאחריה. מספר החיילים שנשלחו לארוב בלבד גדול פי 10 ממספר החיילים ששלחו על ידי יהושע לעי במלחמה הראשונה, על פי הערכות של המרגלים ששלח. אם נוסיף לכך את שאר העם נקבל יחסי כוחות כל כך לא שקולים לטובת ישראל, שגם בדרך הטבע, לא היה לאנשי העי כל סיכוי. מדוע ה' מצווה את יהושע לפעול בדרך זו? כיצד מלחמה זו אמורה להחזיר לעם ישראל את הביטחון בה' ובעצמו? הרי המסקנה המתבקשת היא בדיוק הפוכה, ללא עוצמה צבאית כל כך חזקה, ותכסיסי המלחמה, עם ישראל לכאורה לא היה מנצח.
פרק ט' מתחיל כך: "ויהי כשמע כל המלכים אשר בעבר הירדן בהר ובשפלה ובכל חוף הים הגדול אל מול הלבנון החתי והאמורי הכנעני הפריזי החוי והיבוסי. ויתקבצו יחדיו להילחם עם יהושע ועם ישראל פה אחד
".
פסוקים אלו תמוהים. ראשית אין מסופר מה שמעו מלכים אלו שמצאו לנכון להתאחד. שנית, לברית זו אין כל תוצאה בשטח. מלכים אלו לא התאחדו למלחמה נגד יהושע ועם ישראל, וגם לא כתוב מה גרם לברית זו להתפרק.
המצודות דוד (פרק ח' פסוק א') הרגיש בקושיים אלו, וזה לשונו: "ציוה לעשות את כל ההכנות והתחבולות האלו להטעות העובדי כוכבים ומזלות, למען יחשבו שכל ניצחונם הוא בעבור רוב העם והתחבולות, ולא יד ה' עשתה זאת ועל זה יאספו כולם יחד להיות גם המה עם רב ולהמתיק עצה ותחבולות ברוב יועצים, ובזה יהיה טובה לישראל כי את כולם יכו כאחד, מבלי יצטרכו ללכת מעיר לעיר להכות בם
".
הסברו של המצודות נשען על כך שההתארגנות של כל מלכי כנען המתוארת בתחילת פרק ט' היא תוצאה של הניצחון על העי בצבא רב ובתחבולות מלחמה, והרווח שיצא לעם ישראל מכך הוא שאינו צריך ללכת ולהילחם מעיר לעיר, אלא כולם נאספו ובאו ובפעם אחת ניתן להביס את כולם.
לעניות דעתי, הסברו של המצודות קשה ממספר סיבות:
בעבר הירדן, בהר, בשפלה ובכל חוף הים"), שישה עמים כנגד עם ישראל. מלחמה כזו לא יצאה לפועל. הכתובים לא מספרים על שום תוצאה של ברית זו, ולא מה גרם לפירוקה של ברית זו. קשה לומר שכוונתו של ה' הייתה שיתאגדו כל מלכי כנען למלחמה נגד יהושע, וכוונה זו לא יצאה לפועל בסופו של דבר מסיבה כל שהיא שלא פירטו הכתובים.
פרשן נוסף שהתמודד עם קושי זה הוא הרלב"ג (פרק ח' פסוק א'), וזה לשונו: "וציוה ה' יתברך שיעשו מלחמה בתחבולות עם אנשי העי, לפי שכבר היה אפשר להחרימם בזה האופן בזולת עשיית מופת אחר, כי הם יסכימו לצאת מהעיר לרדוף אחר בני ישראל לפי שבפעם הראשונה ניצחום, והנה ה' יתברך לא יעשה מופת ללא צורך
".
לדעת הרלב"ג, הצורך להלחם בתחבולות נבע מכך שניתן היה לנצח ללא עזרה מה', וכיוון שכן ה' לא עושה מופת לחינם.
לעניות דעתי, דבריו של הרלב"ג קשים, וזאת מהסיבות הבאות:
האברבנאל בשאלות על פרק ח' שואל את שאלתנו וזה לשונו: "השאלה הראשונה למה עשה יהושע הזמנה כל כך מופלגת ללכוד העי? בשלוח שלושים אלף איש למארב, ובהביאו אחרי כן כל מחנה ישראל עליה בהיות העי עיר קטנה, כמו שאמרו האנשים שהלכו לרגל אותה, אל תיגע שמה את כל העם כי מעט המה, ועם היות שקרה שמה לשלושת אלפי איש מה שקרה, הנה היה זה להעדר ההשגחה מהם, ואחרי שובה כירחי קדם לא היה ראוי שיעשה הכנה גדולה כזאת?
". האברבנאל עונה על שאלה זו בפסוק ב', וזה לשונו: "ואני אחשוב שהמרגלים נשתבשו וטעו במה שדיברו אל יהושע מהעי, לפי שהעי היה בלי ספק עיר מבצר וראשו בשמים והיה העיר קטנה, ומאשר ראו אותה קטנה חשבו שאנשים מועטים ילכדוה… והיה זה מהטעות לפי שעיר קטנה אחת בהיותה בצורה גבוה, תהיה קשת הכיבוש מהעיר הגדולה היושבת במישור ואנשיה רבים… ולזה ציווה הא-ל יתברך ליהושע שכל העם ילך על העי, ושישים לה אורבים מאחריה, לפי שמפני חוזקה ותוקפה לא תהיה נקלה להיכבש אם לא על צד התחבולה שזכר, ולפי שישראל קבלו על העי קלון רב וחרפה רצופה, רצה יתברך שתיכבש בדרך המלחמה, כדי לכבד את העם ולהגדיל מעלתם…
".
לענ"ד גם דבריו של האברבנאל קשים, מהסיבות הבאות:
ולפי שישראל קבלו על העי קלון רב וחרפה רצופה, רצה יתברך שתיכבש בדרך המלחמה, כדי לכבד את העם ולהגדיל מעלתם", נראה שאדרבא כבוד העם היה גדל שבעתיים לו הייתה העי נכבשת בכוח לוחמים מצומצם, מאשר כשנכבשה בעם שלם ובתחבולות.
לעניות דעתי, התשובה לתמיהות אלו נעוצה בהבנת הנזק שנגרם לעם ישראל במלחמת העי הראשונה.
עם ישראל יצא ממצרים לאחר אותות ומופתים אשר הוכיחו לעולם כולו כי אלוקי ישראל שולט בכל מערכות הטבע, ואימה נפלה על כל הסביבה, כדברי רחב למרגלים: "ידעתי כי נתן ה' לכם את הארץ, וכי נפלה אימתכם עלינו וכי נמוגו כל יושבי הארץ מפניכם. כי שמענו את אשר הוביש ה' את מי ים סוף מפניכם בצאתכם ממצרים, ואשר עשיתם לשני מלכי האמורי אשר בעבר הירדן לסיחון ולעוג אשר החרמתם אותם. ונשמע וימס לבבנו ולא קמה עוד רוח באיש מפניכם, כי ה' אלוקיכם הוא אלוקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת
".
מצב האימה בו נתונים יושבי הארץ מודגש שוב בתחילת פרק ה': "ויהי כשמע כל מלכי האמורי אשר בעבר הירדן ימה, וכל מלכי הכנעני אשר על הים, את אשר הוביש ה' את מי הירדן מפני בני ישראל עד עוברם, וימס לבבם ולא היה בם עוד רוח מפני בני ישראל
".
לאור פסוקים אלו ברור שעמי הארץ היו מבוהלים מאוד לקראת המלחמה נגד עם ישראל. פחד משתק זה היה אמור להוביל אותם להפסד ברור בקרב, מה שהיה מסייע לעם ישראל לעשות את הבלתי יאומן, לכבוש את הארץ מידי מלכי כנען החזקים, ולתת לארץ ליפול כפרי בשל לידיהם של יהושע ועם ישראל.
הקרב בעי שיבש את כל התוכניות. ההפסד של עם ישראל במערכה הראשונה שינה את פני התמונה כולה. עם ישראל שהיה עד עתה בלתי מנוצח, הפסיד במערכה ונס בפני אויביו. הגויים סביב עשו לפתע חושבים, האם הם לא טעו בכך שחשבו שעם ישראל הוא עם בלתי מנוצח?, כיצד עם ישראל הפסיד אם אלוקיו האדיר אכן שולט בכל מערכות תבל?
המסקנה הבלתי נמנעת לאחר ההפסד של יהושע ועם ישראל במלחמת העי היא שעם ישראל הוא עם שניתן לנצחו. את הסיפורים הרבים על יציאת מצרים הגויים יתרצו כגוזמאות מהעבר, את הניצחונות על סיחון ועוג הם יסבירו בגבורתם של עם ישראל, במספרם הרב ובעוד הסברים טקטיים כאלו ואחרים. החשוב מכל מבחינתם של הגויים היא העובדה שעם ישראל הפסיד, אומנם בקרב קטן, ומספרם של ההרוגים הוא מזערי, אך לעצם העובדה שעם ישראל מסוגל להפסיד ישנה חשיבות עצומה מבחינת ההערכות לקראת הבאות.
יהושע ועם ישראל מבינים זאת היטב, ולכן ההפסד הקטן והלא משמעותי במערכה הראשונה מול העי, נתפס בעיניהם כאסון כה גדול. יהושע אף אומר זאת מפורשות: "בי ה' מה אומר אחרי אשר הפך ישראל עורף לפני אויביו. וישמעו הכנעני וכל יושבי הארץ ונסבו עלינו והכריתו את שמנו מן הארץ
".
גם מלכי הגויים מבינים זאת, ועל כן הם מתארגנים בברית אדירה המתוארת בתחילת פרק ט', שכן עם ישראל גיבור וחזק, אך עם מספר גדול מאוד של חיילים מבינים הגויים שהם יוכלו לנצח את עם ישראל. החישוב הוא פשוט, אם אנשי העי הצליחו לגבור על שלושת אלפים חיילים מישראל, הרי שאם יתאחדו כל האומות יצליחו לגבור על כל עם ישראל. השמועה ששמעו עמי כנען היא על ההפסד שהפסידו עם ישראל כנגד אנשי העי. הברית יצאה לדרך, והצבאות אכן התקבצו בכדי לצאת למלחמה עם ישראל, אך משהו התרחש והברית התפרקה.
מה התרחש?
לאחר ההפסד של בני ישראל לא ניתן היה להחזיר יותר את הגלגל אחורנית. ההפסד כבר היה לעובדה מוגמרת, ושום ניצחון נוסף על אנשי העי לא יוכל למחוק את ההפסד הראשון ואת תוצאותיו, אפילו ניצחון מזהיר של מספר לוחמים קטן לא ישנה את העובדה שבני ישראל מסוגלים להפסיד.
ה' מצווה את יהושע לשים לעי אורב. בהצעתו של ה' לשים אורב, טמונה האפשרות היחידה למחוק את ההפסד במערכה הראשונה מול העי. אנשי העי נופלים למלכודת של יהושע אך ורק בגלל העובדה שהם ניצחו בקרב הראשון. הניצחון שלהם בקרב הראשון גורם להם להבין שיהושע וחייליו מפסידים ונסוגים גם הפעם, ובכך הם יוצאים מהעיר ומפקירים אותה לאורב שמגיח מאחורי העיר, כובש אותה ומעלה אותה באש.
בעיני העמים המתבוננים מהצד מתקבלת כעת תמונה אחרת לחלוטין על ההפסד של בני ישראל במערכה הראשונה. עד לפני הקרב השני חשבו האומות שבני ישראל הפסידו במערכה הראשונה, אך כעת חושבים הגויים, שההפסד הראשון היה מכוון בידי עם ישראל בכדי ליצור את המלכודת אליה יפלו אנשי העי בקרב השני. הגויים מגלים כעת שעם ישראל בנוסף על היותו עם הנעזר בכוח עליון אדיר, הרי הוא עם חזק וגיבור, שאינו מפחד להקריב שלושים ושישה מחייליו לטובת תרגיל צבאי מזהיר המביא על האויב את סופו המוחלט. המסקנה המתבקשת כעת שונה בתכלית מהמסקנה לאחר הקרב הראשון. לא רק שבני ישראל נשארו עדיין עם בלתי מנוצח, אלא שקרנם עלתה עשרת מונים על מה שהיה לפני כן. עם ישראל התגלה במלוא גבורתו וחוכמתו, כאשר הוא מלמד את עמי כנען פרק חשוב מאוד בהלכות צבא, וזאת מבלי להיעזר בניסים המכופפים את חוקי הטבע. ברית עמי כנען מתפרקת מיד לאחר שהוקמה, עוד בטרם הגיעה לכדי מימוש, כיוון שכל היסוד עליו הייתה מושתת ברית זו קרס בבת אחת עם הניצחון המבריק של יהושע ובני ישראל.