אמפיריציזם והתנ"ך: ניסיון

מאת: חגי הופר

אמפיריציזם והתנ"ך: ניסיון
מתוך ויקיפדיה, ערך אמפיריציזם:
"אמפיריציזם הוא זרם מרכזי באפיסטמולוגיה (תורת ההכרה) של תקופת הנאורות. על פי האמפיריציזם המקורות היחידים של הידע האנושי הם הניסיון החושי והתצפית המדעית (אמפירי פירושו תצפיתי). על פי האמפירציזם כל ידע הוא אפוסטריורי (ידע הנובע מהנסיון) ולכן מה שמכונה "ידע א-פריורי" (שאינו תלוי בניסיון, הנובע מהשכל בלבד) אינו אפשרי. כל ידיעה מקורה או בניסיון או בהסקה אינדוקטיבית (הסקה מאוסף מקרים פרטיים אל הכלל) מן הנסיון. הזרם המקביל והמנוגד לאמפיריציזם באותה תקופה, היה הרציונליזם על פיו הרציו (השכל) הוא מקור הידע האנושי. האמפיריציזם והרציונליזם היו ניסיונות לבנות את הידע האנושי מאפס, גישה רדיקלית זו איפיינה את הפילוסופיה של תקופת הנאורות שבהשפעת המהפכה הקופרניקאית דחתה את כל הפילוסופיות שקדמו לה. שלושת ההוגים המרכזיים של האמפיריציזם היו בריטים: ג'ון לוק (אנגלי), ג'ורג' ברקלי (אירי) ודייוויד יום (סקוטי). לרעיונות האמפיריציסטים, מקום מרכזי גם בזרם פילוסופי מאוחר יותר (במאה ה-20) המכונה פילוסופיה אנליטית או פילוסופיה אנגלו-אמריקאית".

האם התנ"ך תומך בידיעה על דרך הנסיון?
מצד אחד נכתב, כי אין לנסות את ה':
דברים ו16: "לא תנסו את ה' אלהיכם כאשר נסיתם במסה"

אך מצד שני אנו רואים בכמה מקומות שה' רואה בחיוב את בחינתו על-ידי ניסוי:
שופטים ו:
"36 ויאמר גדעון אל-האלהים אם-ישך מושיע בידי את-ישראל כאשר דברת. 37 הנה אנכי מציג את-גזת הצמר בגרן אם טל יהיה על-הגזה לבדה ועל-כל-הארץ חרב וידעתי כי-תושיע בידי את-ישראל כאשר דברת. 38 ויהי-כן וישכם ממחרת ויזר את-הגזה וימץ טל מן-הגזה מלוא הספל מים. 39 ויאמר גדעון אל-האלהים אל-יחר אפך בי ואדברה אך הפעם אנסה נא-רק-הפעם בגזה יהי-נא חרב אל-הגזה לבדה ועל-כל-הארץ יהיה-טל. 40 ויעש אלהים כן בלילה ההוא ויהי-חרב אל-הגזה לבדה ועל-כל-הארץ היה טל".

וההפך, הוא רואה בשלילה את ההימנעות מניסיון זה:
ישעיה ז:
"10 ויוסף יהוה דבר אל-אחז לאמר. 11 שאל-לך אות מעם יהוה אלהיך העמק שאלה או הגבה למעלה. 12 ויאמר אחז לא-אשאל ולא-אנסה את-יהוה. 13 ויאמר שמעו-נא בית דוד המעט מכם הלאות אנשים כי תלאו גם את-אלהי. 14 לכן יתן אדני הוא לכם אות הנה העלמה הרה וילדת בן וקראת שמו עמנו אל. 15 חמאה ודבש יאכל לדעתו מאוס ברע ובחור בטוב. 16 כי בטרם ידע הנער מאס ברע ובחר בטוב תעזב האדמה אשר אתה קץ מפני שני מלכיה. 17 יביא יהוה עליך ועל-עמך ועל-בית אביך ימים אשר לא-באו למיום סור-אפרים מעל יהודה את מלך אשור".

בין לבין נשים לב, כי הניסיון של ה' הוא באמצעות נס, ובאמת שתי מילים אלה, נס וניסיון, הן ממקור אחד.

ומהכיוון השני, אנו רואים שה' גם מנסה את בני האדם, כמו את אברהם בעקדה:
בראשית כב1: "ויהי אחר הדברים האלה והאלהים נסה את אברהם ויאמר אליו אברהם ויאמר הנני".
וכך גם את בני ישראל, במדבר:
דברים ח16: "המאכלך מן במדבר אשר לא ידעון אבתיך למען ענתך ולמען נסתך להיטבך באחריתך"
ובארץ ישראל, בה נשארו חלק משבעת העממים:
שופטים ב22: "למען נסות בם את ישראל השמרים הם את דרך ה' ללכת בם כאשר שמרו אבותם אם לא"

ניתן לשאול: וכי אלוהים לא יודע שהוא צריך לנסות?
וניתן לענות: ניסיון הוא גם מלשון הרגל, אלוהים מרגיל את האדם ללכת בדרכיו.
ושוב מהבחינה הלשונית מעניין, כי אם ניסיון הוא מלשון הרגל, הרי נס הוא בדיוק ההפך מזה – מה שאינו רגיל.

לסיום, כאנקדוטה בלבד, דוד מתפאר בניסיונו במלחמות ואומר שהרג את הארי ואת הדוב, אבל לגבי מדי הצבא ששאול נותן לו הוא אומר:
שמואל א יז39: "ויחגר דוד את חרבו מעל למדיו ויאל ללכת כי לא נסה ויאמר דוד אל שאול לא אוכל ללכת באלה כי לא נסיתי ויסרם דוד מעליו".

ועוד, יש כאלה החושבים, שניתן לקרב אנשים לאמונה על-ידי הוכחות שכליות בלבד. מנגד לגישה זו אומר בעל תהילים, כי הניסיון עדיף:
תהלים לד9: "טעמו וראו כי טוב ה' אשרי הגבר יחסה בו".