קוד: קאנט והתנ"ך: התנהגות למופת בתנ"ך
סוג: בסיס
מאת: חגי הופר
אל:
כידוע, עמנואל קאנט, בספר "הנחת יסוד למטפיסיקה של המדות" (ספרי מופת פילוסופיים, י-ם, תרצ"ג) מניח את עקרונו היסודי – "עשה את מעשיך באופן שהכלל שעל-פיו אתה עושה אותם, יוכל להתקבל כחוק על-ידי כל יצור שכלי" (עמ' 78-79).
מעין זה ראינו בפסוק למעלה. אכן, הדוגמא הטובה ביותר היא הדוגמא האישית. וזהו עיקרון המנהיגות. ואולם, בנפרד ממנו יש את העיקרון הנגדי האומר, כי כל פרט הוא ייחודי, בחינת - יחזקאל לג24: "אחד היה אברהם"; אחד ומיוחד. וזהו עיקרון החסידות, אשר לפיו האדם יכול לפעול אף מלפנים לשורת הדין ובכך לבטא את אישיותו החד-פעמית. אין חובה לכלל לעקוב אחר מעשיו, אם כי בודאי הוא 'איש מופת', על משקל – זכריה ג8 – "כי אנשי מופת המה".