מעז יצא מתוק

מאת: חגי הופר

אל: hoffer1 @ netvision.net.il

"ומעז יצא מתוק" (שופטים, יד', 14).
זהו כלל פסיכולוגי וקוסמי גדול, האומר כי הכול יכול להתהפך לטובה. באמת זה כך: נדמיין אדם מיואש שמייאש אותנו בדבריו האפופים מטבע הדברים ביאושו, לאט לאט אנו נשטפים במדבריו המדכאים ומתחילים לחוש את העצב שיש בחיים האלה, כי באמת יש עצב גדול בחיים האלה ובעולם הזה, לא הכול פועל בתקינות, יש גם הרבה רע, וגולת הכותרת של הכול - המוות. ושלא לדבר על המוות שבחיים, שהוא גרוע בהרבה. ומהו מוות זה? אלו חיים נעדרי אהבה ולכן גם נעדרי שמחה. אז אנו מקשיבים לאותו אדם ומתחוורת בפנינו תמונה זו, אך אז אנו מוצאים בתוכנו את הנקודה שמשמחת אותנו, שהרי השמחה לא באמת נובעת מדבר חיצוני, אלא היא צומחת מתוך הנפש פנימה. והנה, מעוז דבריו יצאה מתיקות הרגשתנו. כך גם כשאנו שומעים הרצאה כבדה בנושא מסוים, או אפילו הטפה - בשעת התרחשותה קשה לנו לשמוע את הדברים, אבל מאוחר יותר מתברר שהיא תרמה לנו משהו וכן יש לנו את הצורך להשתחרר ולהתפרק. כל דבר גורר את היפוכו. ויותר מזה, ממהות הרע שיש טוב בו, שהרי כמדומני שאין דבר כזה רע כשלעצמו, אלא לכל רע יש פוטנציאל לטוב, או נאמר - לכל דבר יש פנים לכאן ולכאן כאשר הוא עוד גולמי ורק יש להוציא את הטוב שבו אל הפועל. כלומר - גם לשחור יש מקום בתמונת העולם הכוללת, גם לו יש תפקיד. ועל-כן מהעז אפשר להוציא את המתוק ומהרע את הטוב. הכול מתהפך לטובה. ואולי יש גם דבר כזה שממתוק יוצא עז, על-פי אותו הגיון, אף שלא זה מה שנכתב. וזה נכון, אך, כאמור, מה שנכתב הוא הדבר שיותר מושך את העין ויותר יש לתת עליו את הדעת. נכון שעודף סוכר מזיק בסופו של דבר ושהסתכלות חיובית מוגזמת על החיים כאשר אין לך מצע נפשי מספק לכך יכולה לגרור את היפוכה - כפי שקראתי שמצאו במחקר חדש בנושא - אך אנו, בעלי האוריינטציה החיובית, מועיל לנו יותר להסתכל איך הרע נהפך לטוב. לא בכל דבר צריך להיות שיויון בחיים האלה. וזו היא ההסתכלות היותר עמוקה בפסוק זה, שמשמעותו הישירה היא שונה ופשוטה יותר - הסתכלות שהייתה כבר לשם דבר והפכה לפתגם ידוע.