קוד: בולטות חברתית - בראי הפסיכולוגיה בתנ"ך
סוג: בסיס
מאת: חגי הופר
אל: hagaihof @ gmail.com
בספר "פסיכולוגיה חברתית" של האוניברסיטה הפתוחה, כרך א', עמ' 84, כתוב:
"התמקדות בגירוי זה או אחר איננה מקרית אלא תלויה בתכונות הגירוי, בתכונות הקולט וביחסים ביניהם. המידה שבה גירוי חברתי ממקד את תשומת לבנו נקראת בולטות חברתית".
ועוד (מהסיכום), עמ' 91:
"ראינו כמה גורמים לבולטות חברתית: א. בולטות פיזית: צבע, תאורה, תנועה, מיקום; ב. שוני מהסביבה בממד מובחן; ג. חריגה מהציפיות; ד. רלוונטיות למטרות הקולט. שני הגורמים הראשונים הם מאפייני הגירוי, ואילו שני האחרונים נוגעים לקשר שבין הגירוי למי שקולט אותו. ראינו גם, כי הבולטות החברתית משפיעה על שיפוט הגירויים והערכתם. הבולטות של אדם מגבירה את מידת ההשפעה המיוחסת לו, מקנה לו הערכות קיצוניות יותר, גורמת ליצירת רושם מאורגן יותר, ומחזקת שיפוט סטריאוטיפי".
לשאול המלך, אם כך, הייתה 'בולטות חברתית' משתי הבחינות הראשונות: פיזית ושוני מהסביבה. זאת אף על פי שניסה בצניעותו להחבא.
תכונות דומות מצאנו אצל אליאב בן ישי אח דוד, שנפסל למלוכה:
שמואל א טז7:
"ויאמר ה' אל שמואל אל תבט אל מראהו ואל גבה קומתו כי מאסתיהו כי לא אשר יראה האדם כי האדם יראה לעינים וה' יראה ללבב".
אפשר ש'נלמד כאן לקח' מכישלון שאול. לעומת זאת, על דוד נאמר מיד:
שמואל א טז12:
"וישלח ויביאהו והוא אדמוני עם יפה עינים וטוב ראי ויאמר ה' קום משחהו כי זה הוא".
ובכל זאת נראה שגם דוד ניחן ב'בולטות חברתית' – מסוג ג: חריגה מהציפיות. ואם בולטות חברתית 'מגבירה את מידת ההשפעה' המיוחסת למחזיק בה – היא מתאימה למלך.