החוויה הדתית, חוויית ההמרה

קוד: החוויה הדתית, חוויית ההמרה בתנ"ך

סוג: מאמר

מאת: חגי הופר

אל: hagaihof @ gmail.com

שמואל א י6: "וצלחה עליך רוח ה' והתנבית עמם ונהפכת לאיש אחר"

יחזקאל לו26: "ונתתי לכם לב חדש ורוח חדשה אתן בקרבכם והסרתי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר"

במאמרים האחרונים [1] אני עוסק בנושא האמונה.

ראינו שאת ההוכחות הלוגיות לאלוהיות התורה ניתן לשלול אם באמצעות ביקורת המקרא וממצאים ארכיאולוגיים, אם על-ידי השוואה למיתוסים אחרים ועוד (אף כי גם המדע לא פענח עדיין את שאלת מוצא החיים, למשל). ואולם, יש גורם נוסף שטרם נגעתי בו והוא, אני חושב, הקשה ביותר לפיצוח. מדובר בחוויה הדתית עצמה, ובעיקר לחוויית ההתגלות הדתית.

ויליאם ג'יימס בספרו המכונן "החוויה הדתית לסוגיה" [2] בוחן את החוויה הדתית בכלים פסיכולוגיים פרגמטיסטיים. החוויה המעניינת ביותר שהוא סוקר, לטעמי, היא חוויית ההמרה (קונברסיה, לא כמונח קליני [3]), שינוי פנימי, דרך התגלות. רוב המקרים שג'יימס מביא באים מהדת הנוצרית, והוא מביא לא מעט כאלה. גם בספרות משיחית עכשווית ניתן למצוא תיאורים רבים מסוג זה.

לדעתי (בהתאם לג'יימס), ניתן לאפיין את החוויה בקווים כלליים החוזרים על עצמם, כפי שעושים לחוויית המוות הקליני. למשל, מאפיין אותה התעוררות של כל החושים, מלוא ההוויה, תחושת התנקות, ושינוי אורח-החיים בעקבות החוויה.

עכשיו, נשאלת השאלה, מהיכן באה חוויה זו, של תחושת התגלות? האם ייתכן שכל החווים אותה המציאו או דמיינו אותה? טענה זו לא נראית סבירה. טיעון נפוץ ביחס לחוויה כזו, או לחוויית ההתנבאות של הנביאים, הוא שמדובר בהתפרצות של אפילפסיה. כך מסבירים למשל את חווית ההמרה של שאול התרסי בדרך לדמשק, מרודף הנצרות למטיפה הראשי. אך האומנם ייתכן  שכל כך הרבה אנשים לוקים באפילפסיה? לא סביר. טיעון אפשרי אחר הוא שמדובר באוטו-סוגסטיה, אך גם את הטיעון הזה נראה שיש לדחות, משום שאיננו רואים אנשים המצליחים להשפיע על עצמם בעוצמה כזו בשטחים אחרים, ולא כתופעה רחבת היקף.

שאלה נלווית לראשונה היא, בהנחה שאכן מדובר באוטו-סוגסטיה – האם זה באמת משנה? ג'יימס מגיע בסופו של דבר למסקנה, כי האמונה הדתית, בין אם היא נכונה ובין אם לאו, טובה לבריאות הנפשית, משום שהיא מספקת משמעות, קוהרנטיות ותחושת הרמוניה. גם בסקרים עכשוויים התגלה כי אנשים דתיים באופן כללי מאושרים יותר (או לפחות טוענים שהם מאושרים יותר) [4]. אז האם אין זה טיעון מספק? (ומאידך מחקרים מראים שבדרך כלל אנשים חכמים יותר נוטים להאמין פחות באלוהים ובדת [5]. ועל-כך אולי נאמר: "יוסיף דעת יוסיף מכאוב" – קהלת א18).

אבל לסיום אני רוצה להעמיד זאת כשאלה לכל המטיפים האתיאיסטיים: כיצד אתם מסבירים, ברצינות וללא משוא-פנים, את תופעת ההתגלות וההמרה שמתאר ג'יימס, שרבים כל-כך חוו אותה? זו אמנם אינה הוכחה אובייקטיבית, אך אדרבא, היא מראה שאמונה דתית היא סובייקטיבית מיסודה ואין כל פגם בכך. אתה מאמין, ולא יודע (במובן זה שאינך יכול להוכיח לאחר) – בניגוד לדרכם של כמה מחזירים בתשובה בימינו (הייתי מציע להם לפנות יותר לכיוון החווייתי).

---

[1] http://tora.us.fm/tnk1/messages/prqim_t0219_4.html?no_cache=1378164725

http://tora.us.fm/tnk1/messages/prqim_t1029_4.html?no_cache=1378062223

http://tora.us.fm/tnk1/messages/sig_9sfr_2.html

[2] הספר באנגלית:

http://www.psychwww.com/psyrelig/james/toc.htm

ובייחוד הפרק:

http://www.psychwww.com/psyrelig/james/james8.htm#205

מאמרים עליו:

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%95%D7%99%D7%9C%D7%99%D7%90%D7%9D_%D7%92'%D7%99%D7%99%D7%9E%D7%A1

http://benyehuda.org/regelson/william_james.html

http://www.toravoda.org.il/node/2038

http://www.psychology.org.il/article/200/

[3] ק ונברסיה: רשימה טיפולוגית של מאפיינים (על פי ויליאם ג'יימס (

מעקב אחר שורת המקרים של קונברסיה נוצרית המתוארים בספרו של ויליאם ג'יימס 'החוייה הדתית לסוגיה' מאפשר לנסח כמה אפיונים טיפולוגיים לדמותה של הקונברסיה הנידונה על ידי ויליאם ג'יימס.  ראשית, זהו הכינוי לחוייה המכוננת את החלטתו הדתית של האדם להפוך לנוצרי.  במקרה המובהק והפשוט ביותר המדובר איפוא במי שקודם לכן כלל לא השתייך אל הנצרות במובנה הדתי או על כל פנים לא מיקד את מהלך חייו סביב הציר הדתי המסויים אליו מטיפה הדת הנוצרית.  הקונברסיה מאופיינת ברגע מסויים, באירוע מסויים, בחוייה מכוננת.  חוייה זו נתפסת בדרך כלל כאירוע מטפיזי, כאות משמים, כהתערבות וכפעילות של היושב במרומים או שלוחיו הפלאיים, והגיבור מזדעזע ממנה ומחליט לציית למסר הזה ולכוון על פיה את מהלך חייו מכאן ואילך.  זוהי חוייה עזה, מרשימה, המזעזעת את נשמתו של הגיבור עד היסוד, ונוחתת עליו בהפתעה גדולה.  דומה כאילו משהו 'משתלט' עליו שלא ברצונו ושלא בכוונתו. במודל הטיפולוגי המובהק ביותר של 'קונברסיה', התוצאה של חוייה זו איננה רק החלטה מעשית אופרטיבית, אלא שינוי רדיקלי ומעמיק בעצם נפשו ואישיותו של הגיבור, ההופך לחלוטין את ליבו ורואה עצמו כאחר, כאדם ש'נולד מחדש' מאותו רגע קריטי של חויית הקונברסיה.  מרגע זה ואילך מפנה הגיבור עורף לדרכו הישנה, מתחרט עליה, ופותח בדרך דתית חדשה במהותה.

http://hsf.bgu.ac.il/cjt/files/electures/RabbinicConversion1.htm

[4] http://www.nrg.co.il/online/15/ART1/711/739.html

http://bizlearn.colman.ac.il/%D7%9C%D7%9E%D7%94-%D7%93%D7%AA%D7%99%D7%99%D7%9D-%D7%9E%D7%90%D7%95%D7%A9%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%99%D7%95%D7%AA%D7%A8-%D7%A8%D7%9F-%D7%95%D7%99%D7%AA%D7%A7%D7%99%D7%9F/

[5] http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/499/219.html?hp=1&cat=351&loc=6