"את-שור מי לקחתי וחמור מי" = "משמעות הקבלה"

מאת: רמי ניר

אל:

"הלקחן" לוקח ואינו נותן...
"הנותן" מקבל ואינו לוקח...

ואמנם, באותם הימים (שמואל א' ג 1) "וְהַנַּעַר שְׁמוּאֵל מְשָׁרֵת אֶת-יְהוָה לִפְנֵי עֵלִי וּדְבַר-יְהוָה הָיָה יָקָר בַּיָּמִים הָהֵם--אֵין חָזוֹן נִפְרָץ"

כלומר, "שְׁמוּאֵל הָרוֹאֶה" היה המקובל הראשון על רצף הזמן של "נֵצַח יִשְׂרָאֵל" = "האמת ההיסטורית"

וכך גם מתועד:
וַיִּגְדַּל שְׁמוּאֵל וַיהוָה הָיָה עִמּוֹ וְלֹא-הִפִּיל מִכָּל-דְּבָרָיו אָרְצָה וַיֵּדַע כָּל-יִשְׂרָאֵל מִדָּן וְעַד-בְּאֵר שָׁבַע כִּי נֶאֱמָן שְׁמוּאֵל לְנָבִיא לַיהוָה...
(שמואל א' ג' 19 - 20)

ואכן, נשפט שמואל עם העם כדלקמן:

וַיּוֹאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל-כָּל-יִשְׂרָאֵל
הִנֵּה שָׁמַעְתִּי בְקוֹלְכֶם לְכוֹל אֲשֶׁר-אֲמַרְתֶּם לִי וָאַמְלִיךְ עֲלֵיכֶם מֶלֶךְ
וְעַתָּה הִנֵּה הַמֶּלֶךְ מִתְהַלֵּךְ לִפְנֵיכֶם
וַאֲנִי זָקַנְתִּי וָשַׂבְתִּי
וּבָנַי הִנָּם אִתְּכֶם
וַאֲנִי הִתְהַלַּכְתִּי לִפְנֵיכֶם מִנְּעֻרַי עַד-הַיּוֹם הַזֶּה...

הִנְנִי עֲנוּ בִי נֶגֶד יְהוָה וְנֶגֶד מְשִׁיחוֹ
אֶת-שׁוֹר מִי לָקַחְתִּי וַחֲמוֹר מִי לָקַחְתִּי
וְאֶת-מִי עָשַׁקְתִּי אֶת-מִי רַצּוֹתִי
וּמִיַּד-מִי לָקַחְתִּי כוֹפֶר
וְאַעְלִים עֵינַי בּוֹ
וְאָשִׁיב לָכֶם...

וַיּוֹאמְרוּ לֹא עֲשַׁקְתָּנוּ וְלֹא רַצּוֹתָנוּ וְלֹא-לָקַחְתָּ מִיַּד-אִישׁ מְאוּמָה
וַיּוֹאמֶר אֲלֵיהֶם עֵד יְהוָה בָּכֶם וְעֵד מְשִׁיחוֹ הַיּוֹם הַזֶּה--כִּי לֹא מְצָאתֶם בְּיָדִי מְאוּמָה
וַיּוֹאמֶר עֵד...
שמואל א' יב' 1 - 5)

לפי-כך, "משמעות הקבלה" מחייבת כי לעולם "לקחן" לא יהיה "מקובל"

ואם-כן, "הנותן אשר מקבל ואינו לוקח"
הוא "הנותן" איש "קבלה" הוא ואמנם רק הוא "מקובל" על "יְהוָה"
ואכן, גם יתכן כי "מקובל" יקבל מענה "קבלה" הניתן מאת אלהי ישראל "יְהוָה"

לפי-כך, "וּבָנַי הִנָּם אִתְּכֶם" = "לקחנים" היו כמו כל הלקחנים אשר בעם ורחוקים היו (ויהיו) מלהיות "מקובלים"