קוד: סיכום שמואל א יח בתנ"ך
סוג: תוכן_מפורט
מאת: ברוריה בן-דוד (וייס)
אל:
בפרק יח נקרא כיצד הגיב העם על ניצחונו של דוד, וכיצד הגיבו שאול ובב על הניצחון.
כששאול נוכח שדוד אינו רק נער יודע נגן, אלא גם גיבור חיל ואיש מלחמה "לא נתנו לשוב בית אביו
" (פסוק ב)
נפשו נקשרה בנפש דוד "ויאהבו יהונתן כנפשו
" (פסוק א), "ויכרת יהונתן ודוד ברית באהבתו אתו כנפשו
" (פסוק ג). הם כרתו ברית אחווה. נפש יהונתן נקשרה באהבה אמתית בנפש דוד, זוהי ידידות טהורה שאין דוגמתה בתורה.
(בבראשית מד ל) כתוב בקשר ליעקב ובנימין: "ונפשו קשורה בנפשו
". לאהבה תמה כזו קראו חכמינו אהבה שאינה תלויה בדבר (אבות ה טז).
ניצחונו של דוד העיב על ניצחונו של יונתן במכמש, ומעתה היה דוד הגיבור הנערץ על העם. יונתן היה עלול לקנא בו, אך הוא גילה אותות של אהבה הוקרה וענווה.
יהונתן פשט מעליו את מעילו, מעיל תפארת של בן מלך ושר צבא, ויתנהו לדוד.
מנהג היה שמושל או אחד מבית המלוכה נותן מבגדיו לשר המוצא חן בעיניו, כך נתן אחשורוש למרדכי לבוש מלכות.
יהונתן נתן את מדיו - בגדי המלחמה, ואת כלי נשקו חרב וקשת לדוד (בקינתו הזכיר דוד שיהונתן היה קשת מפורסם ש"ב א, כב).הוא גם נתן לו את חגורתו החגורה שבה קושרים את נדן החרב על המותניים (ש"ב כ, ח).
דוד המשיך לעשות חיל. בכל השליחויות שהטיל שאול עליו השכיל, פועל בשכל והצליח, ככתוב ביהושע א, ח: "כי אז תצליח את דרכך ואז תשכיל". שאול מינהו לעמוד בראש אנשי המלחמה. אולי הכוונה לגדודים היוצאים למשימות מיוחדות. "וייטב בעיני כל העם וגם בעיני עבדי שאול
" (פסוק ה). הם לא קנאו בו אף על פי שהיה לו תפקיד חשוב יותר משלהם.
מנהג קדום היה שנשים קבלו את המנצחים השבים משדה הקרב בשירה "ותקח מרים הנביאה... את התף בידה ותצאן כל הנשים אחריה בתפים ובמחלת ותען להם מרים
" (שמות טו, כ-כא). "והנה בתו יצאת לקראתו בתפים ובמחלות" (שופטים יא לד), וכך נהגו גם נשות הגויים שכני ישראל. "אל תגידו בגת אל תבשרו בחוצת אשקלון פן תשמחנה בנות פלשתים פן תעלזנה בנות הערלים" (ש"ב א, כ).
הן יצאו בשירים ובמחולות השמיעו נעימות בהכאת תופים ובשלישים (כלי זמר כנראה בן שלושה מיתרים). הן שרו "הכה שאול באלפיו ודוד ברבבותיו
".
בבת אחת התעלה דוד לגיבור לאומי. שירה קטנה זו גלתה לשאול את הסוד הנורא מיהו רעהו הטוב ממנו שאמר הנביא שמואל. "ויחר לשאול מאד, וירע בעיניו הדבר הזה, ויאמר: נתנו לדוד רבבות, ולי נתנו האלפים, ועוד לו אך המלוכה, ויהי שאול עוין את דוד מהיום ההוא והלאה
" (פסוקים ח-ט), כלומר הגבורה נתנה כבר לדוד ואינו חסר עוד אלא את המלוכה.
אכן ניבא ולא ידע מה ניבא, שהרי דוד כבר נמשח למלך בסתר.
רגש של קנאה ושנאה נוראה. מאז כל בשורה ובשורה על דבר ניצחונותיו של דוד היו כמדקרת חרב ללבו החולה. שאול הצנוע והעניו הפך לאדם אוהב שררה.
פעמיים ניסה שאול להתנקש בחיי דוד. בפעם הראשונה בהתקפת זעם חולנית בשעה שדוד ניגן לפניו, הטיל כנגדו את החנית בחזקה כדי שהחנית תעבור דרך גופו ותתקע בקיר שמאחוריו, זו תהיה מכת מוות. בראותו את שאול משליך את החנית קפץ ממקומו הצידה וניצל, וכך חמק משאול פעמיים.
כששאול ראה כי הצליח דוד להשתמט מפניו ולהינצל ממוות הבין כי ה' עזב אותו והיה עם דוד, ולכן פחד מפניו עוד יותר.
שאול הרחיק את דוד מחמת פחדו ומינהו לשר אלף. מפקד פלוגה של אלף חיילים. תחילה שמש דוד נושא כליו של שאול (שמואל א טז כא), ועתה "ויצא ויבא לפני העם
" (פסוק יג). היה יוצא בראשם למלחמה, ובא בראשם מן המלחמה. ככתוב בבמדבר כז, יז: "אשר יצא לפניהם ואשר יבא לפניהם ואשר יוציאם ואשר יביאם ולא תהיה עדת ה' כצאן אשר אין לה רעה".
פעם אחת ניסה שאול להתנקש בחיי דוד בהטילו בו את חניתו. בפעם השנייה חשש להרגו בידיו כי "כל ישראל ויהודה אהב את דוד כי הוא יוצא ובא לפניהם
" (פסוק טז). הוא החליט לשלחו למלחמה מתוך תקווה כי ייפול בקרב. "ושאול אמר: אל תהי ידי בו, ותהי בו יד פלשתים
" (פסוק יז).
כגמול לניצחונו על גלית הציע שאול לדוד את מרב בתו לאישה. דוד השיב להצעת המלך בענווה. איזה חשיבות יש לחיי ובמה משפחתי נכבדה כי אהיה חתן המלך? מרב לא נתנה לדוד, כי היא נישאה לעדריאל המחלתי. ישנם הטוענים שדוד מאן להתחתן אתה, ויש הטוענים שאביה סירב לתתה לאדם שאינו נאמן לו. מיכל בתו השנייה של שאול התאהבה בדוד (זו האישה היחידה במקרא שעליה מספר הכתוב שאהבה איש).
"הנקלה בעיניכם התחתן במלך? ואנכי איש רש ונקלה
" (פסוק כג). כלום חושבים אתם כי קל יהיה לי לשאת את בת המלך? בודאי הוא ידרוש ממני הרבה כסף וידי לא תשיג לתת מוהר רב, כי עני אני. האב היה משיא את בתו כמנהג הקיים במקרא, החתן היה חייב לשלם מוהר, כסף שהיה החתן נותן לאבי הכלה כתנאי לנישואין (בראשית לד, יב; שמות כב, טז).
שאול קיווה שאהבת מיכל תהיה לדוד למוקש. הוא זמם מזימה, כדי להפילו בחרב הפלשתים.
"ויאמר שאול: כה תאמרו לדוד אין חפץ למלך במהר, כי במאה ערלות פלשתים,להנקם באיבי המלך, ושאול חשב להפיל את דוד ביד פלשתים
" (פסוק כה). אין המלך חפץ במוהר, אלא במאה ערלות פלשתים, כלומר שיכה מאה פלשתים, ויכרת מהם את ערלותיהם, לראיה כי אכן הרג מאה פלשתים. היה במעשה זה משום בזיון וגנות גדולה לפלשתים, נקמה על מעשה הבזוי שביזה גלית את שאול מלך ישראל.
דוד קבל את ההצעה. הוא הרג מאתיים פלשתים, כפליים ממה שנדרש ממנו. שאול כבש כעסו ומפח נפשו, ונאלץ להשיא את בתו מיכל לדוד השנוא עליו. שאול אמר לדוד "בשתים תתחתן בי היום
", מכיוון שבתי הבכירה נשואה תתחתן בבתי השנייה. אף על פי ששאול היה אויבו של דוד, מיכל לא פסקה מלאהוב אותו.
השמועות על דבר הצלחת דוד עוררה שוב את קנאתו ויראתו של שאול מפני דוד. "ויאסף שאול לרא מפני דוד עוד, ויהי שאול איב את דוד כל הימים
" (פסוק כט). לרגש הקנאה והשנאה נוסף רגש היראה. שאול הבין שזה האיש שעתיד למלוך תחתיו.
בכל פעם שיצאו פלשתים עם גדודיהם להתנפל על ערי ישראל לשלול שלל, הצליח דוד להכותם יותר מכל עבדי שאול, "וייקר שמו מאד
".
הכה שאול באלפיו ודוד ברבבותיו
(פסוק ז).
הוראתו: גבורתו של דוד עולה עשרת מונים על זו של שאול.
בהשאלה: יש לו יתרון רב על רעהו.
דוגמה: הכה שאול באלפיו ודוד ברבבותיו, אין להשוות את הצלחתו לזו של חברו.
רש ונקלה
(פסוק כג).
פרושו: עני ובזוי.
דוגמה: הוא בטלן, סירב לקבל כל עבודה שהציעו לו עד שנעשה רש ונקלה.
2) כיצד הגיב יהונתן על ניצחונו של דוד? הביעו דעתכם על התנהגותו?
3) הביאו מובאות מהפרק המעידים על הערצת העם את דוד.
4) כיצד הגיב דוד להצעתו של שאול להינשא לבתו?
5) פעמיים נסה שאול להתנקש בחיי דוד כיצד?
6) מי אמר למי?
א) אך אהיה לי לבן חיל והלחם מלחמות ה'.
ב) אל תהי ידי בו, ותהי בו יד פלשתים.
ג) מי אנכי ומי חיי משפחת אבי בישראל.
ד) בשתיים תתחתן בי היום.
ה) הנקלה בעינכם התחתן במלך?
ו) אנכי איש רש ונקלה.
7) התכירני ? מי אני ?
א) נפשי נקשרה בנפש דוד.
ב) נתתי לדוד את נשקי ובגדיי.
ג) ניסיתי להרוג את דוד בהטילי חנית לעברו.
ד) נשאתי למיכל בתו השנייה של שאול.
ה) הרגתי מאתיים פלשתים.