קוד: שילוב שתי הגרסאות למות שאול בתנ"ך
סוג: הבדלים
מאת: חגי הופר
אל: hagaihof @ gmail.com
בנוגע לשאלה האם העמלקי משקר או לא והאם יש כאן שתי גרסאות. נראה לי כי במקרה הזה הכף נוטה לאפשרות שילובם של שני הנרטיבים, כפי שעושה יוספוס [1], והנה ההסבר:
שמואל ב א:
(ו)וַיֹּאמֶר הַנַּעַר הַמַּגִּיד לוֹ נִקְרֹא נִקְרֵיתִי בְּהַר הַגִּלְבֹּעַ וְהִנֵּה שָׁאוּל נִשְׁעָן עַל-חֲנִיתוֹ וְהִנֵּה הָרֶכֶב וּבַעֲלֵי הַפָּרָשִׁים הִדְבִּקֻהוּ:
נשען על חניתו – כמו נופל על חרבו. כנראה הוא לא מת עדיין.
ובעלי הפרשים הדבקהו – כלומר זה היה במהלך המלחמה ולא בשעת פישוט החללים.
(ט)וַיֹּאמֶר אֵלַי עֲמָד-נָא עָלַי וּמֹתְתֵנִי כִּי אֲחָזַנִי הַשָּׁבָץ כִּי-כָל-עוֹד נַפְשִׁי בִּי:
כי אחזני השבץ וגו' – למרות שהביטוי קשה כוונתו נראית מובנת – הולך למות.
(י)וָאֶעֱמֹד עָלָיו וַאֲמֹתְתֵהוּ כִּי יָדַעְתִּי כִּי לא יִחְיֶה אַחֲרֵי נִפְלוֹ
כי לא יחיה אחרי נופלו – כלומר כאן מסביר העמלקי כי שאול במילא היה מת וכי אין הוא אחראי למותו, רק לזירוז המוות.
כלומר הסיפור ודאי מוסיף על הסיפור הראשון, אך גם מודע לו ומתייחס אליו.
[1] ראו במאמרה של יאירה אמית:
http://mikranet.cet.ac.il/pages/item.asp?item=11302
"אפשרות זו מהווה הנחה מוקדמת בתאורו של יוסף בן מתתיהו המשלב את שני התאורים: "... ובהיותו חלש מכדי להרוג את עצמו, ציווה את נושא כליו לשלוף חרבו ולדקרו בה בטרם יתפשוהו האויבים חי. אולם נושא הכלים לא מצא עוז בנפשו להרוג את אדוניו. אז שלף שאול בעצמו את חרבו ועמד על חודה והפיל את עצמו עליו. אך מכיון שלא עצר כוח לדקור את עצמו או להישען על חרבו ולתקעה בגופו, פנה (וראה) איש צעיר עומד (על-ידו) ושאלו מי הוא. וכששמע שעמלקי הוא, ביקשו לתחוב בו את החרב... והלה עשה כך ופשט את צמיד-הזהב מזרועו ואת כתר המלכות וברח. וכשראה נושא כלי שאול, שמת (המלך), המית (גם הוא) את עצמו..."".