"על-כן יאמרו עור ופסח לא יבוא אל-הבית" - בית המקדש?

מאת: חגי הופר

אל: hagaihof @ gmail.com

הערתי ב929:

עַל-כֵּן יֹאמְרוּ עִוֵּר וּפִסֵּחַ לא יָבוֹא אֶל-הַבָּיִת
נראה שזה סיפור הבא להצדיק את אי כניסת עיוורים ופיסחים למקדש. כידוע, לנכים יש מגבלות רבות בכל הנוגע לענייני כהונה ונראה שכתוב זה הוא חוק נוסף, שאמנם לא מופיע בשום מקור אחר.
פרופ' יהודה אליצור, במאמר שמצורף למטה, מנסה לדחות טענה זו בדרכים הבאות (בהערה 6 שם):

א. על-פי התורה חל האיסור רק על משרתי מזבח "... אשר יהיה בו מום לא יקרב להקריב לחם אלהיו...", "...לא יגש להקריב את אשי ה'..." (ויקרא כא, יז, כא). 
ב. בעל ספר שמואל עצמו מספר על פעילותו של עלי ב"בית ה' " בשעה שהיה עיוור (שמ"א ג, ב). 
ג. למה יתלה בעל ספר שמואל איסור ביאה של בעלי מום למקדש דווקא בימי דויד כשאין עדיין מקדש. 
ד. על-פי המשנה בימי בית שני עסקו בעלי מום בתילוע עצים למזבח (מידות ב, ה) ולא ראו בכך כל איסור.

ואולם, את כל הערותיו ניתן ליישב:
א. זו לא הפעם הראשונה שבה מצוין חוק שלא כתוב בתורה, ובכל אופן אי הזכרתו אינה ראיה.
ב. עלי היה לפני המקדש. גם המצבות נאסרו, אך היו חביבות לאבות.
ג. כי דוד הוא מייסד המקדש ובכל אופן נקודת ציון חשובה ומשמעותית לפניו
ד. המשנה היא בודאי טקסט מאוחר מאוד שלא בהכרח משקף את הנעשה בבית ראשון.

לכן נראה לי שההשערה כי מדובר באיסור כניסה לבית המקדש עדיין אפשרית, על אף שאינה תואמת לערכי ימינו, ואף מכעיסה.

-

המאמר של אליצור:

http://www.daat.ac.il/elitzur/maamarim/motiv.asp