ישעיהו ט בעברית מדוברת

קוד: ישעיהו ט בעברית מדוברת בתנ"ך

סוג: תוכן_מפורט

מאת: איתמר כהן

אל:

תגובה ל: ישעיהו ט שנכתבה ב18:41:29  27.06.2005


העם ההולכים בחושך ראו אור גדול
ט,א העם ההלכים בחשך, ראו אור גדול: ישבי בארץ צלמות, אור זרח עליהם. ט,ב רוממת הגוי (עם ישראל), וגם הגדלת לו השמחה; שמחו לפניך אחרי מפלת סנחריב בימי יחזקיהו, כמו ששמחים בשעת הקציר, כאשר יגילו בחלקם שלל. ט,ג כי את העול שגרם סבל רב, ואת המקל אשר על שכמו, המקל שבעזרתו נגשו בו--שברת, כביום מפלת מדין (שופטים פרק ז). ט,ד כי כל-הסנדלים של חיילי האויב המשמיעים קול רעש, וכל השמלות (של חיילי האויב) המלוכלכות בדמי ההרוגים, עתה יהיו לשריפת אש כי יושמדו כולם. ט,ה כי-ילד ילד-לנו, בן נתן-לנו, ותהי הממשלה, על-שכמו; ויקרא ה' את שמו שר-שלום. [במאמר מוסגר, כינויו של ה' הם: יועץ נפלא, אל גבור, אבי עד]. ט,ו לא יהיה קץ לגודל המשרה ולשלום בימי מלך המשיח, אשר ישב על כסא דוד, ומלכותו תיכון ותתחזק במשפט ובצדקה; מעתה, ועד-עולם, קנאת יהוה צבאות, תעשה-זאת (שלא יאמרו כי שכח את עמו). {פ}

דבר שלח אדני ביעקב ונפל בישראל
ט,ז נבואת פורענות שלח אדני, ביעקב; והדבר יתקיים בישראל. ט,ח ויוכחו העם כלו, אפרים ויושב שמרון, האומרים בגאוה כי הרוחה שתבוא תשכיח את הצרות שלפניה. וכך הם אומרים. ט,ט לבנים נפלו, וגזית נבנה; שקמים גדעו, וארזים נחליף. ט,י ויחזק יהוה את-צרי רצין (האשורים), על אפרים; ואת-איביו, יעוררם נגדו. ט,יא ארם מקדם, ופלשתים מאחור, ויאכלו את-ישראל, בכל-פה; בכל-זאת לא-שב אפו (של ה'), ועוד ידו נטויה.

והעם לא שב עד המכהו
ט,יב והעם לא-שב, עד-המכהו; ואת-יהוה צבאות, לא דרשו. {ס}
ט,יג ויכרת יהוה מישראל, ראש וזנב ראש תומר וקנה --ביום אחד. ט,יד זקן ונשוא-פנים, הוא הראש; ונביא מורה-שקר, הוא הזנב. ט,טו ויהיו מדריכיו של העם-הזה, מתעים; ומודרכיו מבולבלים. ט,טז על-כן על-בחוריו לא-ישמח אדני, ואת-יתמיו ואת-אלמנותיו לא ירחם--כי כולם מחניפים ורשעים, וכל-פה דבר נבלה; אחר כל הפגעים הללו לא-שב אפו (של ה'), ועוד ידו נטויה.

כי בערה כאש רשעה
ט,יז כי-בערה כאש רשעה, האש מתחילה מן הקוצים, מתפשטת ומגיעה עד סבכי היער, כלומר פוגעת בכל שכבות העם, ויתפתלו ויתהפכו כעמודי עשן. ט,יח בעברת יהוה צבאות, הארץ קדרה מן האש והעשן; ויהי העם כמאכלת אש, איש אל-אחיו לא יחמלו. ט,יט וכל אחד מאנשי העם יגזול על-ימין ורעב, ויאכל על-שמאול ולא שבעו: איש בשר-זרעו, יאכלו. ט,כ מנשה יגזול את-אפרים, ואפרים יגזול את-מנשה--יחדו המה יגזלו את יהודה; בכל-זאת לא-שב אפו (של ה'), ועוד ידו נטויה. {ס}


תגובות