לסוגיית הפליטים - מישעיה ומאלתרמן

מאת: חגי הופר

לסוגיית הפליטים העכשווית ברצוני לתרום שתי מבואות, האחת מישעיה והאחרת מאלתרמן (כל כתביו ב', עמ' 33). את האחרונה נראה לי שראיתי מתישהו בהקשר זה, אך נתקלתי בה עכשיו ולא יזיק להזכיר. אפשר ללמוד מההיסטוריה.

ישעיה כא:
יג מַשָּׂא, בַּעְרָב: בַּיַּעַר בַּעְרַב תָּלִינוּ, אֹרְחוֹת דְּדָנִים. יד לִקְרַאת צָמֵא, הֵתָיוּ מָיִם; יֹשְׁבֵי אֶרֶץ תֵּימָא, בְּלַחְמוֹ קִדְּמוּ נֹדֵד. טו כִּי-מִפְּנֵי חֲרָבוֹת, נָדָדוּ; מִפְּנֵי חֶרֶב נְטוּשָׁה, וּמִפְּנֵי קֶשֶׁת דְּרוּכָה, וּמִפְּנֵי, כֹּבֶד מִלְחָמָה.

מצודת דוד:
כי מפני וגו' - כאומר ואם תשאלו למה נדדו ממקומם אשיב לאמר שנדדו מפני חרבות האויב.

הלשון השוודית/ אלתרמן 1942
מעטים הם יודעי הלשון השודית,
מי דובר בה? אולי רק השודים עצמם.
כי ארצם בהרים ובפיורדים אובדת,
וקטן ןמוצנע העם.

ועת שודיה אמרה: "הנני מקבלת
מגבול דניה את כל היהודים הגולים",
נוכחו וראו כל עמי החלד
כמה דל הוא בשודית אוצר המילים.

כי רבות מדינות כבר כהנה הכריזו
אך הללו הראו את גנזי לשונן
במילות "אינפילטרציה", ו"קווטה", ו"ויזה"
רק בשודית
מילים שכאלה אינן.

ועת נער נמלט אל גבול-שודיה מציד, -
היא איננה פונה לעיין במפות.
היא פשוט מוליכה אותו פנימה לבית,
בלי לדעת כי זו שאלה של טרנספורט.

מדינות בעולם יש גדולות שבעתיים
ומקום בהן רב למחסה ומלון,
אך לפני הצילן איש טובע ממים
אוהבות הן תמיד להביט במילון.

יען שפת מילונן ססגונית כפרפר היא –
יש "קצה גבול של יכולת", או "כושר קליטה".
רק בשודיה עוד חי המנהג הברברי
להציע להלך כוס תה ומיטה.

ולכן הגדרות היא אינה בוררת
ואינה מרבה דקדוקי מנגנון,
היא כותבת פשוט: "הכניסה מותרת"...
ויסלח לה האל על דלות הסגנון.

ויאמר לה האל בדמעה: שודיה שודיה, -
שתי מילים נשכחות את כתבת על פתחים.
אך שוות הן טרקטטים ואנציקלופדיה,
כן... אפילו בריטניקה... כל הכרכים.

ואף מלאכים בלחישה ימללו
ואמרו זה לזה: מה רבה התהום
אם שתי המילים הפשוטות האלו
הולידו דמעה בעיני מרום.