קוד: ישעיהו כב בעברית מדוברת בתנ"ך
סוג: תוכן_מפורט
מאת: איתמר כהן
אל:
תגובה ל: ישעיהו כב שנכתבה ב21:23:50 20.07.2005
יום מהומה ומבוסה ומבוכה בגיא חזיון
כב,ה כי יום מהומה ומבוסה ומבוכה, לאדני יהוה צבאות--בגי חזיון (בירושלים); האויב הורס את הקיר, והשוועה הגיעה אל-ההרים. כב,ו [תיאור צבאות האויב שעלו על ירושלים] ועילם (שנמנה על צבאות סנחריב) נשא את נרתיק החיצים, האויב הגיע לירושלים עם מרכבות המונהגות בידי אדם עם סוסים; וגם תושבי קיר (מחוז בממלכת אשור) גילו והוציאו את המגינים (להילחם איתם על ירושלים). כב,ז ומבחר-העמקים אשר בסביבות ירושלים מלאו רכב; והפרשים, שמו פניהם וכבר הגיעו עם כלי המפץ לשערי ירושלים. כב,ח וה' גילה ביהודה מה שהיה מכוסה לפני כן (כלומר הראה את חולשתה לעין כל); וביום ההוא בטחו אנשי ירושלים בנשק שהיה מאוחסן בבית היער. כב,ט ואת בקיעי עיר-דוד ראיתם, כי-רבו; ותקבצו, את-מי הברכה התחתונה (בשביל שיהיה מים לנצורים). כב,י ואת-בתי ירושלם, ספרתם; ותתצו את הבתים הקטנים והרעועים, לבצר את החומה. כב,יא ומקוה (מקום לאיסוף מים) עשיתם, בין החומות, בכדי לכנס שם את מי הברכה הישנה; ולא בטחתם בה' העושה את ירושלים, ולא הפנתם מבטכם לה' שיצר מקדם את ירושלים.
אם יכופר העון הזה לכם
כב,יב ויקרא, אדני יהוה צבאות--ביום ההוא: לבכי, ולמספד, ולקרחה, ולחגור שק. כב,יג והנה כעת בירושלים: ששון ושמחה, הרוג בקר ושחוט צאן, אכול בשר, ושתות יין; אכול ושתו, כי מחר נמות (נאכל ונשתה בעודנו בחיים, שהרי לא נאריך ימים). כב,יד ונגלה באזני, יהוה צבאות: אם-יכופר העוון הזה לכם, עד-תמותון, אמר אדני יהוה, צבאות. {פ}
על שבנא אשר על הבית
כב,טו כה אמר אדני יהוה, צבאות: לך-בא אל-הסוכן (תואר לפקיד גבוה בחצר המלך) הזה, אל-שבנא אשר על-הבית. כב,טז מה-לך פה ומי לך פה (כלומר, מה שייך לך בירושלים, ומי איתך בירושלים), כי-חצבת לך פה קבר (כינוי גנאי לארמון שבנה); חצבת במעלה ההר ליד קברות המלכים את קברך (הארמון), חקקת בסלע משכן לך. כב,יז הנה יהוה מטלטלך, טלטלה חזקה; ויקפל אותך ככדור וישליכך מכאן. כב,יח יטלטל אותך כפקעת וככדור, וישליכך אל-ארץ רחבת ידים (היא אשור); שמה תמות, ושמה יהיו מרכבות כבודך—מינויך הוא לקלון, לבית אדניך (המלך חזקיהו שהעלה אותו לגדולה). כב,יט והדפתיך, ממצבך; וממעמדך, אהרסך.
וקראתי לעבדי לאליקים בן חלקיהו
כב,כ והיה, ביום ההוא; וקראתי לעבדי, לאליקים בן-חלקיהו. כב,כא והלבשתיו כותונתך, ובאבנטך אחזקהו (החגורה מביאה חוזק לאדם החוגר אותה), וממשלתך, אתן בידו; והיה לאב ליושב ירושלם, ולבית יהודה. כב,כב ונתתי מפתח בית-דוד, על-שכמו (מפתח על השכם, סמל לשלטון); ופתח ואין סוגר, וסגר ואין פותח. כב,כג ותקעתיו כיתד התקועה במקום חזק (שאפשר לסמוך עליה ולתלות עליה הכל); והיה לכסא כבוד, לבית אביו. כב,כד ותלו עליו כל ממון בית-אביו, הבנים והבנות, אפילו הפכים הקטנים שלהם (כלומר בכל הנוגע להם יתנו מבטחם בו)—מספלים ועד כלי ניגון (נבלים), את הכל יתלו עליו. כב,כה ביום ההוא, נאם יהוה צבאות, תמוש היתד, התקועה במקום חזק; ונגדעה ונפלה, ונכרת המשא אשר-עליה--כי יהוה, דבר (הכוונה לנפילתו של אליקים בן חלקיהו). {פ}