קוד: ישעיהו ל בעברית מדוברת בתנ"ך
סוג: תוכן_מפורט
מאת: איתמר כהן
אל:
משא בהמות נגב
ל,ו משא כבד נושאות הבהמות, מנחה למצרים דרך הנגב: והם עוברים בדרכם בארץ צרה ומצוקה, גם לביא וליש שם, אפעה ושרף מעופף (נחשים ארסיים), ישאו על-כתף עיירים (חמורים צעירים) את עושרם, ועל-דבשת גמלים אוצרתם, אל-עם לא יועילו. ל,ז ומצרים, הבל וריק יעזרו; לכן קראתי למצרים, חצופים הם בהתפארותם וחדלי מעש.
כי עם מרי הוא בנים כחשים
ל,ח עתה, בוא כתוב את הנבואה על-לוח בנוכחותם (שלא יוכלו להתכחש לה)--ועל-ספר חקוק וכתוב אותה; ותהי ליום אחרון, לעד עד-עולם. ל,ט כי עם מרי הוא, בנים בוגדים ושקרנים; בנים, לא-אבו לשמוע תורת יהוה. ל,י אשר אמרו לרואים (לנביאים), לא תראו, ולחוזים, לא תחזו-לנו דברי אמת; דברו-לנו חלקות, חזו דברי היתולים המשעשעים. ל,יא [דבריהם לנביאים] סורו מדרך הישר, נטו מאורח הישר; הסירו והרחיקו מפנינו, את-קדוש ישראל (ה'). {ס}
לכן יהיה לכם העון הזה כפרץ בחומה
ל,יב לכן, כה אמר קדוש ישראל (ה'), יען מאסכם, בדבר הזה; ותבטחו בגזל ותרמית (הכוונה למצרים), ותשענו עליו. ל,יג לכן, יהיה לכם העון הזה, כבקיע בקיר, שהוא מתפרץ ומתפשט בחומה נשגבה-- בתחילה אינו מעורר דאגה, אבל אחר כך נהרסת החומה בגללו, ולפתע פתאום יבוא שיברה. ל,יד ושברה כמו יוצר, אשר הוא שובר את כלי החרס (שחזרו אליו לתיקון) לרסיסים—והוא איננו חומל על כלי החרס; ולא-ימצא בשברי החרסים שלו, חרש, לחתות אש מהמדורה, ולשאוב מים מהגב (מקום כינוס מים מועטים). {ס}
בשובה ונחת תושעון
ל,טו כי כה-אמר אדני יהוה קדוש ישראל, בשובה (=השקט) ונחת תושעון--בהשקט ובבטחה, תהיה גבורתכם; ולא, אביתם. ל,טז ותאמרו לא-כי על-סוס ננוס [נרוץ על האויב], על-כן תנוסון; ועל [סוס]-קל נרכב, על-כן יקלו רודפיכם. ל,יז אלף בני אדם ינוסו, מפני גערת אחד--מפני גערת חמשה: עד אם-נותרתם, כמו תורן על-ראש ההר, וכמו מוט הדגל, על-הגבעה. ל,יח ולכן יתמהמה יהוה ולא ימהר לחננכם (לגאלכם), ולכן יתרחק מלרחם עליכם: כי-אלהי משפט יהוה, אשרי כל-המקוים והמחכים לתשועתו. {פ}
ביום חבוש ה' את שבר עמו
ל,יט העם היושב בציון ובירושלם; בכו לא-תבכה, כי ה' חנון יחנך לקול תפילתך—מיד כשישמע תפילתך יענה אותך. ל,כ אמנם בשעת המצור אדני יתן לכם לחם ומים בצמצום; אבל יותר לא-יסתתר נביא האמת ממך, והיו עיניך רואות את-נביא האמת. ל,כא ואוזניך תשמענה דבר, מאחריך לאמר: זה הדרך לכו בה, ובכל מקום תקבלו הדרכה מהנביא, בין אם תלכו לימין או לשמאל. ל,כב ותשקצו, את-צפוי פסילי כספך, ואת-המלבוש של מסכת זהבך; תשליכם כמו בגדי הנדה (כלומר כדבר מאוס), צא תאמר לו. ל,כג ונתן ה' מטר לצורך זרעך אשר-תזרע באדמה, ונתן ה' לכם לחם מתבואת האדמה, וארצך תהיה דשנה ושמנה; ומקניך ירעה ביום ההוא, במקום מרעה נרחב. ל,כד והאלפים (השוורים) והעיירים (החמורים הצעירים), עובדי האדמה, מספוא בלול חמוץ, יאכלו--אשר-נוקה בעזרת זרייה ברחת ובמזרה (כלי זרייה להרחקת הפסולת). ל,כה והיה על-כל-הר גבוה, ועל כל-גבעה נשאה, פלגים, יובלי-מים--ביום שיהרגו רבים מחיילי אשור, ויפלו המגדלים שהקימו מסביב לעיר הנצורה. ל,כו והיה אור-הלבנה, כאור החמה, ואור החמה יהיה פי שבע, אור יום אחד יהיה כמו אור של שבעה ימים--ביום, חבוש יהוה את-שבר עמו, וביום שירפא את פצע מכתו. {פ}
הנה שם ה' בא ממרחק
ל,כז הנה שם-יהוה, בא ממרחק (בהשאלה- שם ה' בא, והכוונה- ה' בא), בוער אפו, ועשן כבד; שפתיו מלאו זעם, ולשונו כאש שורפת. ל,כח ומלאך ה' כנחל שוטף, אשר יגיע עד-צוואר (כלומר ימיט על אשור סכנה איומה), לנפות את הגוים, בנפה אשר חוריה גדולים [במקור- בנפת שוא], והיא מוציאה את הקמח יחד עם הפסולת (כך ישמדו כל צבא אשור, טובים ורעים יחדיו); והוא יתן על לחיי העמים רסן, המוליך אותם לאבדון. ל,כט אתם ישראל תשירו, כמו השיר אשר שרים בליל התקדש-חג; ותשמחו בלבבכם, כמו שמחת ההולך ומחלל בחליל, והוא הולך לבוא אל הר-יהוה, אל-צור ישראל. ל,ל והשמיע יהוה את-הוד קולו, ויראה ה' את מכת זרועו המכה בכוח, בזעף אף (=בכעס), ולהבת אש שורפת; וזרם מפוצץ, ואבני ברד (תיאורים לכעס ה' בשעת השמדתו את אשור). ל,לא כי-מקול יהוה, ישבר אשור; אשר היה [אשור] מכה את העמים בשבט. ל,לב והיה, בכל מקום שעבר אותו מטה העונשים של אשור שה' יסדו, אשר כעת יכה יהוה את אשור בו, שם יצאו בתופים ובכינורות; לאחר שילחם ה' מלחמת תנופה באשור. ל,לג כי-מוכן זה מכבר תפתה (הנביא מדמה את מקום מפלת צבא סנחריב לתפתה בגיא בן הינום, ששם היו מקריבים ילדים למולך), גם-הוא (המקום) למלך הוכן הועמק והורחב; המדורה הוכנה מעצים הרבה וגם האש תהיה חזקה--נשמת יהוה כמו נחל גפרית, והיא תבער בחיל אשור. {פ}