קוד: ישעיהו לג בעברית מדוברת בתנ"ך
סוג: תוכן_מפורט
מאת: איתמר כהן
אל:
ה' חננו לך קוינו
לג,ב יהוה חננו, לך קוינו; היה זרוע עוז לעמינו בכל בוקר, אף-ישועתנו בעת צרה. לג,ג מקול המהומה שהביא ה' עליהם, נדדו עמים; מרוממותך, נתפזרו גוים. לג,ד ואוסף שללכם (אתם מחנה אשור) כמו שאוספים ארבה—והרעש שייווצר אז, יהיה כמו הרעש שנוצר בזמן שהגבים (סוג ארבה) משתקשקים (יוצרים רעש) בביאתם.
שכו מרום מלא ציון משפט וצדקה
לג,ה נשגב יהוה, כי שכן במרום (במקום גבוה); מילא ציון, משפט וצדקה. לג,ו ויהיה ה' בטחון ימיך הטובים ישראל (ה' יבטיח את בואם של ימים טובים לישראל), ויהיה ה' אוצרות של ישועה לישראל, חכמת ודעת לישראל; יראת יהוה, היא אוצרו הטוב של עם ישראל. {פ}
הן אראלם צעקו חוצה
לג,ז הן, שליחי חזקיהו קראו בקול גדול למלך אשור [על שהוא מכביד את עולו על ישראל]; מלאכי שלום, מר יבכיון [למלך אשור]. לג,ח שממו הדרכים, חדלו עוברי אורח; מלך אשור הפר את הברית, ועלה על ירושלים לאחר שקיבל מס מחזקיהו, הוא מאס בערי ישראל והחריבן, ולא החשיב את אנשיהם. לג,ט אבלה אמללה הארץ, הוביש הלבנון ונבל; היה השרון כערבה (שומם), הבשן והכרמל השליכו את פריהם לארץ. {ס}
עתה אקום יאמר ה'
לג,י עתה אקום, יאמר יהוה; עתה, ארומם--עתה, אנשא. לג,יא מחשבתכם הבל וגם התוצאה הבל; מזימתכם תהיה לכם כאש שתאכל אתכם (אשור). לג,יב והיו העמים שבחיל אשור משרפות שיד; קוצים קצוצים, באש ידלקו. {פ}
שמעו רחוקים אשר עשיתי
לג,יג שמעו רחוקים, אשר עשיתי; ודעו קרובים, גבורתי. לג,יד בציון פחדו החטאים, והרעדה אחזה את החנפים; וכך שאלו: מי מאתנו יוכל לגור במקום שהאש אוכלת בו--מי מאתנו יוכל לגור במקום הבוער תמיד. לג,טו והתשובה: אדם ההולך בצדק, ודובר מישרים; מואס בכספי גזל, ומנער את כפיו מתמוך בשוחד, אוטם אזנו משמוע דמים (מזימה לשפוך דם), ועוצם עיניו מראות ברע. לג,טז הוא מרומים ישכון, במצודות הבנויות בסלעים מבצרו; לחמו ינתן לו תמיד, ומימיו יהיו בטוחים (תמיד יהיה לו אוכל ומים).
עיניך תראינה ירושלם נוה שאנן
לג,יז לאחר הישועה בירושלים: מלך ביופיו, תחזינה עיניך; עיניך תראינה ארץ מרחקים (היא ארץ יהודה שנתפרסה למרחקים). לג,יח לאחר הישועה לבך יזכר במחשבות האימה, אשר חשבת לפני הישועה; וכך חשבת ופחדת כל היום: איה סופר [את הבתים והאנשים], איה שוקל [את כספי המיסים], איה סופר את-המגדלים להרסם. לג,יט כעת בשעת הישועה: לא תוסיף לראות את-עם אשור הנועזים: את העם אשר קשה להבין את שפתם, את העם אשר לשונו נשמעת בעיניך נלעגת, ואי אפשר להבינה. לג,כ כעת בשעת הישועה: תראה את ציון, העיר אשר אנחנו מתוועדים ומתאספים בתוכה; עיניך תראינה את ירושלם נוה שאנן (=מקום שלו), והיא כמו אוהל שלא יעקר ממקומו, ולא יוכלו לעקור את יתדותיו לנצח, וכל-חבליו, לא יקרעו. לג,כא כי אם-שם בירושלים, יהוה האדיר יהיה בעזרתנו, ה' יתן לנו מחסה, כנהרות גדולים החוסמים את המעבר לחיל האויב; ומחמת חוזק זרימת הנהר, לא יוכלו לשוט בו אוניות שיט, וגם ספינות גדולות לא יצליחו לעבור בו. לג,כב כי יהוה שופטנו, יהוה מחוקקנו (=מחוקק חוקים, מושל); יהוה מלכנו, הוא יושיענו. לג,כג [כעת מתאר הנביא בדמיונו את המצב של אוניה שניסתה לעבור את הנהר:] נעזבו ונקרעו החבלים של האוניה; והם אינם מסוגלים להחזיק את בסיס התורן, ושוב הם לא יכולים לפרוס את הנס (=המפרש המרכזי), ואז לאחר שתיטרף האוניה יחלקו את שללה הרב, וגם פסחים (=צולעים) יצליחו לבוז בז (גיבורים יפלו ביד חלשים). לג,כד ושוב לא יאמרו שוכני ירושלים חלשים אנחנו; העם היושב בירושלים נסלח עוונם (ואין חטא שיעקב את נצחונם). {ס}