מתי טוב לפחד

קוד: מתי טוב לפחד בתנ"ך

סוג: כלל

מאת: חגי הופר

אל:

מצד אחד נאמר:
ישעיהו לג14: "פחדו בציון חטאים אחזה רעדה חנפים מי יגור לנו אש אוכלה מי יגור לנו מוקדי עולם".
ומצד שני:
משלי פרק כח, פסוק יד:
אַשְׁרֵי אָדָם, מְפַחֵד תָּמִיד; וּמַקְשֶׁה לִבּוֹ, יִפּוֹל בְּרָעָה.
רש"י:
מפחד תמיד - דואג מעונש ובכך מתרחק מעבירה.
כלומר – פחד מאלוהים.
מצודת דוד:
מפחד תמיד - מהדבר המפחיד ונשמר ממנו.
כלומר – פחד מאדם.
הגמרא במסכת ברכות, שמביאה את הסתירה כביכול שלמעלה, מפרשת – מפחד בדברי תורה והיא מתאימה לדברי רש"י:
http://kodesh.snunit.k12.il/b/l/l1109_060a.htm
הגמרא במסכת גיטין מביאה לאחר הפסוק את סיפור קמצא ובר קמצא ועוד שני סיפורים ונראה שהיא מתאימה לדברי מצודת דוד:
http://kodesh.snunit.k12.il/b/l/l3605_055b.htm
נראה שאפשר לאחד את שני הפירושים ולומר שהפסוק מדבר מהתרחקות ממוקדי רוע, מאנשים שלא טובים לא לאלוהים ולא לאנשים. אבל מי שמתחבר אליהם חוטא וסופו שיפחד.
וכמו פסוק זה מצויים פסוקים נוספים, כמו:
משלי פרק יד, פסוק טז:
חָכָם יָרֵא, וְסָר מֵרָע; וּכְסִיל, מִתְעַבֵּר וּבוֹטֵחַ.

ומעניין כאן גם הסיפא, מהו מתעבר? גם כאן חלוקות הדעות:
רש"י:
וכסיל מתעבר - מתחזק לעבוד בחזקה.
אפשר שרש"י קרא מתעבר, כמו מתגבר.
מצודת דוד:
חכם ירא - החכם יפחד מדבר המפחיד ונשמר ממנו ולזה הוא סר מן הרעה ולא תבוא עליו אבל הכסיל מתמלא עברה להתקצף על כל ובוטח בעצמו שלא יאונה לו רעה ולא כן הוא וקצר בדבר המובן מעצמו.
כלומר מלשון עברה וכעס.
אך פירוש זה, אף שהוא נראה פשט המילה נראה כרחוק מהקשר הפסוק.
ואולי אפשר לפרש, מתעבר כמו אישה (או כמו שנה), כלומר מתמלא בעצמו, או ברעיון השווא שלו.
ופסוק דומה לזה:
משלי פרק כא, פסוק כד:
זֵד יָהִיר, לֵץ שְׁמוֹ-- עוֹשֶׂה, בְּעֶבְרַת זָדוֹן.

אגב, על קצה המזלג, על אברהם אומר המדרש שפחד שתמה זכותו לאחר מלחמת המלכים ועל כן ה' עודדו "אל תירא... שכרך הרבה מאוד". וכן פחד מפרעה כשבא עם שרה אשתו ורמב"ן מפרש זאת כחטא. וסיפור דומה חוזר ביצחק. גם על יעקב יש מפרשים שיש טעם לפגם בפחדו מפני עשיו כששב מבית לבן, במיוחד אחרי שה' הבטיח לו שיהיה עמו. גם את אחז הנביא מעודד לא לירוא וסופו שהוא אומר – "לא אנסה את ה'", שלא כדין.