כבגד עדים כל צדקתינו

מאת: חגי הופר

ישעיה מ':
6 קול אמר קרא ואמר מה אקרא כל-הבשר חציר וכל-חסדו כציץ השדה. 7 יבש חציר נבל ציץ כי רוח יהוה נשבה בו אכן חציר העם. 8 יבש חציר נבל ציץ ודבר-אלהינו יקום לעולם.

יש הרואים בפסוקים אלה את מעמד ההסמכה של הנביא ישעיה 'השני'. והנה בו נאמר, כי אין תועלת במעשי החסד של האדם, אשר אינם מתמידים, לעמת דבר ה' המתמיד.

רעיון זה חוזר אף בהמשך הדברים:
כך בהזכרת שם ה' 'לא באמת':
ישעיהו מח1: "שמעו זאת בית יעקב הנקראים בשם ישראל וממי יהודה יצאו הנשבעים בשם ה' ובאלהי ישראל יזכירו לא באמת ולא בצדקה"

וכך גם, הוא אומר באירוניה גלויה:
שעיהו נז12: "אני אגיד 'צדקתך' ואת מעשיך ולא יועילוך"

ומיד הוא מפרט את מקרה הצום הלא כשר:
ישעיה נח':
1 קרא בגרון אל-תחשך כשופר הרם קולך והגד לעמי פשעם ולבית יעקב חטאתם. 2 ואותי יום יום ידרשון ודעת דרכי יחפצון כגוי אשר-צדקה עשה ומשפט אלהיו לא עזב ישאלוני משפטי-צדק קרבת אלהים יחפצון. 3 למה צמנו ולא ראית ענינו נפשנו ולא תדע הן ביום צמכם תמצאו-חפץ וכל-עצביכם תנגשו.

גם כאן מעין אירוניה – "כגוי אשר צדקה עשה", כמו, אבל לא ממש.

ובפירוש הוא אומר:
ישעיהו סד5: "ונהי כטמא כלנו וכבגד עדים כל צדקתינו ונבל כעלה כלנו ועוננו כרוח ישאנו"

ובענייני קורבן:
ישעיהו סו3: "שוחט השור מכה איש זובח השה ערף כלב מעלה מנחה דם חזיר מזכיר לבנה מברך און גם המה בחרו בדרכיהם ובשקוציהם נפשם חפצה"

וזה דומה למה שישעיה 'הראשון' אמר:
ישעיהו א13: "לא תוסיפו הביא מנחת שוא קטרת תועבה היא לי חדש ושבת קרא מקרא לא אוכל און ועצרה"

ורעיון אפסות האדם אף הוא בא אצלו:
ישעיהו ב22: "חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו כי במה נחשב הוא"

(דמיון נוסף בין הראשון והשני הוא השימוש בנוסחה – "זה תחת זה":
ישעיהו סא3: "לשום לאבלי ציון לתת להם פאר תחת אפר שמן ששון תחת אבל מעטה תהלה תחת רוח כהה וקרא להם אילי הצדק מטע ה' להתפאר"
לעמת:
ישעיהו ג24: "והיה תחת בשם מק יהיה ותחת חגורה נקפה ותחת מעשה מקשה קרחה ותחת פתיגיל מחגרת שק כי תחת יפי").