קוד: אנסלם והתנ"ך: הטיעון האונטולוגי למציאות אלוהים בתנ"ך
סוג: בסיס
מאת: חגי הופר
אל:
"אם זה שאין אנו יכולים להעלות על דעתנו גדול ממנו קיים בתפישתנו בלבד, הרי שאותו זה שאין גדול ממנו הוא כזה שניתן להעלות על הדעת גדול ממנו. אך ברור כי דבר זה בלתי אפשרי. על כן, אין ספק כי ישנו דבר שלא ניתן להעלות על הדעת גדול ממנו, והוא קיים גם בתפישתנו וגם במציאות.
"ודבר זה קיים לבטח, שאין להעלות על הדעת שלא יתקיים. משום שאפשר להעלות על הדעת דבר שאין להעלות על הדעת שלא יתקיים; וזהו גדול מאותו אחד שניתן להעלות על הדעת שלא יתקיים. על כן, אם זה אשר לא ניתן להעלות על הדעת גדול ממנו יכול להתפש כבלתי קיים, הוא אינו זה אשר אין להעלות על הדעת גדול ממנו. אך כאן יש סתירה שאין ליישבה.
"יש, על כן, בוודאות גמורה דבר שאין להעלות על הדעת שגדול ממנו יתקיים, שאי אפשר אפילו להעלות על הדעת שהוא לא יתקיים; וזהו אתה, אלי, אלוהינו."
בניסוח פשוט, אנסלם טוען כי אם ניתן להעלות על הדעת שיש אלוהים, הרי שאפשרי שיש אלוהים. מאחר שאלוהים חייב להיות גדול מכל דבר אחר, ודברים אחרים קיימים גם בתודעתנו וגם במציאות, הרי שאלוהים (החייב להיות גדול מהם) חייב להתקיים גם בתפישתנו וגם במציאות.
(לטיעונו היו מתנגדים רבים וגם תומכים לא מעטים).
בתנ"ך אולי נוכל למצוא רמז להשקפה זו:
שלוש פעמים חוזר ישעיה על רעיון דומה:
ישעיהו מ18:
"ואל מי תדמיון אל ומה דמות תערכו לו"
ישעיהו מ25:
"ואל מי תדמיוני ואשוה יאמר קדוש"
ישעיהו מו5:
"למי תדמיוני ותשוו ותמשלוני ונדמה"
מדברי ישעיה עולה כי אין דומה לאלוהים, גם במובן זה שהוא אחר מכל מה שאנו מכירים בהיכרות הארצית, אך גם במובן זה שהוא גדול יותר מכל אלה. כמו כן, השימוש במושג הדמיון קולע בדיוק לטיעונו של אנסלם, המדבר תחילה על הדבר הגדול ביותר שניתן להעלות על הדעת ורק אחר-כך מזה הוא גוזר, שמכיוון שהוא הדבר הגדול ביותר הכרחי שיהיה גם קיים במציאות ולא רק בדמיון, במחשבה. ואולי, במובנים מסוימים, הכתובים האלה סותרים את דברי אנסלם, שהרי הם טוענים, שכלל לא ניתן להעלות את מציאות האלוהים על הדעת, לדמותה. אך על אף שאין להעלותה על הדעת היא קיימת ומציאותית.