ישעיהו מד בעברית מדוברת

קוד: ישעיהו מד בעברית מדוברת בתנ"ך

סוג: תוכן_מפורט

מאת: איתמר כהן

אל:

אצק רוחי על זרעך
מד,א ועתה שמע, יעקב עבדי; וישראל, אשר בחרתי בו. מד,ב כה-אמר יהוה עשך, ויוצרך מבטן, אשר יעזרך: אל-תירא עבדי יעקב, וישורון (שם חיבה לעם ישראל) בחרתי בו. מד,ג כמו שיוצקים-מים על- מקום צמא (מדבר), ונוזלים על-יבשה צמאה; כן אצוק רוחי על-זרעך, וברכתי על-צאצאיך. מד,ד ואז זרעיך וצאצאיך יתרבו מהר כמו עשב השדה, [והם יתרבו] כמו ערבי הנחל, על-נחלי-מים. מד,ה זה יאמר ליהוה אני, וזה יקרא בשם-יעקב; וזה, יכתוב בידו ליהוה, ובשם ישראל, ייקרא (כולם יתגאו במוצאם ובה'). {פ}

אני ראשון ואני אחרון
מד,ו כה-אמר יהוה מלך-ישראל וגואלו, יהוה צבאות: אני ראשון ואני אחרון, ומבלעדי אין אלהים. מד,ז ומי-כמוני יאמר את מעשי העבר ואת העתידות, שיגיד ויספר זאת לי, שיספר את אשר התרחש בעבר מיום ששמתי עם בעולם (מאז יצירת האדם); וכן את אשר עתיד לבוא שיגיד למו.

יצרי פסל כלם תהו
מד,ח אל-תפחדו, ואל-תיראו--הלא הודעתי לכם על כל זאת מראש, ואתם עדי; היש אלוה מבלעדי, ואין כוח בעולם שלא אדענו. מד,ט יוצרי-פסל כולם תהו, ויצירותיהם (הפסילים) שהם חומדים אותם לא-יועילו; והפסילים עצמם מעידים על אפסותם, שהרי לא-יראו ולא-ידעו דבר--למען יבושו עובדיהם. מד,י מיהו האויל העושה אלילים אשר אין בהם מועיל. מד,יא הן כל-חובריו (הקוסמים והמכשפים) יבושו, והחרשים (האמנים) הם רק בני אדם; יתקבצו כולם ויעמדו, יפחדו ויבושו יחדיו.

יעשהו כתבנית אדם
מד,יב החרש (האמן של הפסלים) עובד במעצד (גרזן) מברזל, בכדי להכין את המעצד הוא מרכך את הברזל בעזרת פחם, ובפטישים ייצרהו; ויעשהו בכוח זרועו—ובמלאכתו ירעב ולא יהיה לו כוח, ולא-ישתה מים ויצמא (האמן עמל קשה לבנות מעצד - גרזן). מד,יג [כעת יתאר בניית פסל מעץ] החרש (האומן) היוצר פסל מעץ ינטה עליו את חבל המידה, וישרטט בו קוים למידת הפסל בשרד (כלי לשרטוט), ויעשהו במקצועות (כלי שיוף וקילוף) ובמחוגה יתארהו; ולבסוף יהיה הפסל כמו תבנית איש, כמו אדם הבנוי לתפארת לשבת בית (הפסל רק ישב בבית). מד,יד [כעת יתאר מנין יקח עצים לבנות פסל] האדם יכרות ארזים—או שיקח מעץ תרזה ואלון, וירכוש לו מעצי-היער; או שיטע עץ אורן והגשם יגדל את העץ. מד,טו מהם (מהעצים הנ"ל) יהיה לאדם להסקה, גם יקח מהם ויחם, אף-יסיק ואפה לחם; אף-יפעל-אל וישתחו, עשהו פסל ויסגוד-למו. מד,טז חציו, שרף במו-אש, על-חציו בשר יאכל, יצלה צלי וישבע; אף-יחם ויאמר האח (מילת שמחה ושביעות רצון), הנה התחממתי וגם נהנתי מאור האש. מד,יז ושאריתו, לאל עשה לפסלו; יסגוד- לו וישתחו, ויתפלל אליו, ויאמר הצילני, כי אלי אתה.

רעה אפר לב הותל הטהו
מד,יח לא ידעו, ולא יבינו: כי טח מראות (עיניהם טוחות, מכוסות) עיניהם, מהשכיל לבתם. מד,יט ולא-ישיב אל-לבו, ואין בו לא דעת ולא-תבונה לאמר, חציו שרפתי במו-אש ואף אפיתי על-גחליו לחם, אצלה בשר ואוכל; ויתרו לתועבה אעשה, לבול עץ אסגוד. מד,כ רועה אפר (מבלה את זמנו במלאכה שסופה אפר), לבו המהתל (הלץ) הוא הטעה אותו לעסוק במלאכה זו; ולא-יציל את-נפשו ולא יאמר, הלוא שקר בידי. {ס}

ה' גאל את יעקב ובישראל יתפאר
מד,כא זכור-אלה יעקב, וישראל כי עבדי-אתה; יצרתיך עבד-לי אתה, ישראל אל תשכחני. מד,כב מחיתי כעב (ענן החולף מהר) את פשעיך, וכענן חטאותיך; שובה אלי, כי גאלתיך. מד,כג רננו שמים על מה שעשה יהוה (גאל את ישראל), הריעו תחתיות ארץ, פצחו הרים רנה, יער וכל-עץ בו: כי-גאל יהוה את יעקב, ובישראל יתפאר. {ס}

האמר לכורש רעי וכל חפצי ישלם
מד,כד כה-אמר יהוה גואלך, ויוצרך מבטן: אנכי יהוה, עושה כל--נוטה שמים לבדי, רוקע הארץ מי אתי (אף אחד לא שותף איתי). מד,כה מפר אתות (סימנים) בדאים (=שקרנים), וקוסמים יכה בשיגעון; את הפקחים בעיניהם עושה לאל ויסוגו לאחור, ויוכיח שדעתם היא סכלות. מד,כו מקים דבר עבדו, ועצת מלאכיו (נביאיו) ישלים; האומר לירושלם תושב, ולערי יהודה תבנינה, וחרבותיה, אקומם. מד,כז האומר למצולה (בבל שיושבת בעמק במקום שיש בו הרבה מים) חרובי (= תתיבשי); ונהרותיך, אוביש. מד,כח האומר לכורש רעי, וכל-חפצי ישלים; ולאמור לירושלם תבנה, והיכל תוסד. {פ}